מבט מבס”א מס’ 1839, 6 בדצמבר 2020
תקציר: ההכחשה הסעודית הרשמית בדבר קיומו של מפגש בין נסיך הכתר לבין ראש ממשלת ישראל מוכיחה שהמפגש לא הניב את התוצאה שרה”מ נתניהו קיווה להן. בריאד עדיין לא רואים סיבה טובה מספיק לשינוי.
רבים תמהים על ההססנות הסעודית להצטרף לרכבת השלום והנורמליזציה עם ישראל למרות שברור שריאד היא זו שנתנה אור ירוק לאיחוד האמירויות, לבחריין ולסודאן לקדם את יחסיהן עם ישראל עד למקסימום האפשרי. סעודיה אף פתחה את המרחב האווירי שלה בפני התעופה הישראלית, שזה בפני עצמו צעד של נורמליזציה. למרות כל זאת, ברור שהמפגש של ראש ממשלת ישראל ונסיך הכתר מוחמד בן-סלמאן בליל 22 בנובמבר לא הניב את התוצאות המצופות. ההוכחה: ההכחשה הסעודית הרשמית שהמפגש התקיים. הפרסום העולמי שהמפגש זכה לו מביך את הסעודים, והדבר אינו פועל לטובת ישראל.
השאלה מדוע סעודיה מהססת מתעצמת על רקע חילופי הממשל בארה”ב שיתרחשו בעוד פחות מחודשיים והמאמץ של מדינות אחרות – איחוד האמירויות, בחריין, סודן וישראל – לייצר מציאות מדינית הכוללת מעין ברית אזורית אנטי-איראנית שתתייצב בפני ממשל ביידן כעובדה מוגמרת שלא ניתן לבטלה.
לשאלה זו יש מספר תשובות. החשובה בהן היא חששה של ריאד מאיראן ומתגובתה להתקרבות לישראל. הסעודים זוכרים היטב את אותו לילה, באמצע ספטמבר 2019, בו תקפה איראן (באמצעות שלוחיה בתימן ובעיראק) מתקני נפט חשובים והשביתה אותם לתקופה ארוכה. הסעודים אף זוכרים שאף אחד – לא ארה”ב ולא ישראל – הגיב למתקפה זו, ומכך הסיקו שהם לבד במערכה מול איראן ויחסי הכוחות אינם לטובתם.
סיבה שנייה היא החשש הסעודי מממשל ביידן, והיא מתחלקת לתתי סיבות. הראשונה: הממשל ינסה להתקרב לטהראן באמצעות הסרת עיצומים וחזרה להסכם הגרעין, מה שיחיה את כלכלתה של איראן ויאפשר לה לשפוך דלק על מדורת המאבק של החות’ים בתימן נגד סעודיה. השנייה: ממשל ביידן ישוב להביט בסעודיה דרך זכוכית המגדלת של זכויות האדם ויעלה שוב שאלות מביכות על פרשיית ח’אשוקג’י, ועל ההוצאות להורג וזכויות העובדים הזרים בממלכה. התמיכה האמריקנית בריאד תהיה מסויגת ומוגבלת, וספק רב אם ביידן וממשלו יאפשרו לישראל לחמם את יחסיה עם מדינה שהם מסתייגים ממנה. ממשל ביידן אף צפוי להחזיר לחזית את הסוגיה הפלסטינית ויתייחס בשלילה לכל התקדמות ערבית עם ישראל שלא תתחשב בה. ואכן יש דיווחים על עמדת המלך סלמאן הרואה בפתרון הבעיה הפלסטינית, על-פי תוכנית השלום הסעודית-ערבית (2002), תנאי לכל התקדמות לשלום בין ישראל לבין סעודיה.
הסיבה השלישית להססנות הסעודית היא המצב הפנימי בממלכה. העולם המערבי וישראל רואים את הממלכה והתנהלותה בעיקר דרך דבריו ופעולותיו של יורש העצר מוחמד בן-סלמאן, ובעיקר דרך הרפורמות שהוא הוביל: קיצוץ בסמכויות ובתקציבי “משטרת המוסר”; היתר לנשים לנהוג ברכב, לנוע במרחב הציבורי ללא גבר מלווה (מחרם) ואפילו ללא כיסוי ראש; תכנית 2030 שהגה ונועדה להצעיד את סעודיה לעתיד ללא נפט; הקמת “עיר העתיד” ניאום. ואולם ראיה זו מתעלמת ממספר מרכיבים נוספים המשחקים תפקיד חשוב בסעודיה ובראש ובראשונה מעמדו של בן-סלמאן הנתפס בטעות כ”בעל הבית” בממלכה. בפועל, מאז מונה ליורש העצר ביוני 2017 יש תרעומת רבה בקרב משפחת המלוכה על עצם המינוי ועל התנהלותו. כשמונה לתפקיד היה בן-סלמאן בן 32 – צעיר מאוד בהשוואה ליורשי עצר קודמים, האחים של המלך סלמאן, שרובם מבוגרים ממנו בהרבה. בחברה מסורתית כזו הסעודית מהווה הגיל גורם עיקרי בשיקולים האם למנות אדם למשרה ציבורית חשובה, ולכן מינוי צעיר תוך עקיפת מבוגרים נחשב כלא לגיטימי.
מגרעת נוספת היא שבן-סלמאן היה ללא ניסיון בניהול ארגונים ומדיניות כשהתמנה ליורש העצר, לעומת קודמיו שהיו שרים, שגרירים, מפקדים בצבא או מנהלי חברות ענק, ולכן מתאימים הרבה יותר ממנו לנהל מדינה ומדיניות.
הם דיברו נגדו יומם ולילה, והוא ידע היטב מי אומר מה נגדו. בנובמבר 2017, חצי שנה לאחר שמונה ליורש עצר, עצר בן-סלמאן עשרות מבני דודיו, אמירים בני משפחת המלוכה, במלון ריץ קרלטון בריאד, השפיל אותם וסחט מהם מיליארדי דולרים (שניים מהם אף נהרגו), והם לא שכחו ולא סלחו לו על ההשפלה הזו.
רבים במשפחת המלוכה מאשימים את בן-סלמאן במעורבות הסעודית העמוקה בתימן ובמחיר הדמים שהממלכה משלמת על מעורבות זו. רבים אף מאשימים אותו בפיאסקו של “היעלמות” העיתונאי הסעודי הגולה ג’מאל ח’אשוקג’י באיסטנבול באוקטובר 2018 ובהשלכותיה החמורות של הפרשה על תדמיתה של ריאד ויחסי החוץ שלה עם ארה”ב ותורכיה.
גם הרפורמות במעמדן של נשים שבן-סלמאן הכניס אינן לרוחם של רבים בממלכה, הגם שרוב גדול של הצעירים תומכים בהן. לפיכך הסיכוי שבן-סלמאן יהיה בבוא היום מלך סעודיה הבא אינו מאה אחוזים. כמה? קשה לחזות שכן מעולם לא עמדה משפחת המלוכה במצב כזה. הגופים הרשמיים מתייחסים לבן-סלמאן כיורש העצר, כלומר המלך הבא, אך קיימים זרמי עומק בכיוון אחר.
סיבה נוספת להססנות הסעודית היא תרבותית. במורשת הבדואית של הממלכה קיים כלל המופיע בחדית’ (התורה שבעל-פה האסלאמית): “אלעג’לה מן אלשיטאן ואלתא’ני מן אלרחמאן” – “הפזיזות היא מעשה שטן והמתינות היא מהרחמן [מאללה]”. במדבר לא קורה כלום ולכן שום דבר אינו דחוף, ועדיף להמתין ולראות מה יקרה מאשר להסתכן ולצאת לפעולה העלולה להיות מסוכנת. זו תכונה תרבותית המושרשת עמוק בצורת החשיבה וההתנהלות בחברות מסורתיות במזה”ת, ואנשי המערב – חניכי תרבות הפוכה, תרבות ה”אינסטנט”, שרוצים כל דבר “עכשיו”, כמו “שלום עכשיו” – לא מבינים את התרבות הזו והשלכותיה על התנהלות פרטים וקבוצות באזורנו.
נראה שסעודיה מהססת להתקדם ביחסיה עם ישראל בשל מגוון גורמים פנימיים, חיצוניים, ותרבותיים. רק סיבה חזקה יכולה לשנות את אופי ההתנהלות הזו, ואיני רואה סיבה כזו כרגע.
המאמר התפרסם ב מקור ראשון ב-24.11.2020.
סגן אלוף (מיל‘) ד”ר מרדכי קידר הוא מרצה ללימודי הערבית ולימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן וחוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים.