מבט מבס”א מס’ 486, 4 ביוני 2017
תקציר: במאי 2017 ערך נשיא סין, שי ג׳ינפינג, פסגה העוסקת במיזם השואף לחבר בין אירופה, המזרח התיכון, אפריקה ואסיה. מהמזרח התיכון הגיעו נציגים רבים. הכנס נועד לעסוק ביוזמה באופן ברור לעומת חוסר הוודאות שאפף את התכנית מאז שהוכרזה ב-2013. ליוזמה יש השפעה על המזרח התיכון, וגם ישראל בתמונה.
ב-15-14 במאי 2017 ערך נשיא סין, שי ג׳ינפינג, פסגה העוסקת במיזם הסיני השואף לחבר בין אירופה, המזרח התיכון, אפריקה ואסיה ולכונן שיתוף פעולה גלובלי. בפסגה לקחו חלק מנהיגי מדינות רבים, ביניהם ולדימיר פוטין, ועוד 28 מנהיגי מדינות, לצד נציגים רשמיים בכירים מהתעשרות מדינות נוספות. מהמזרח התיכון הגיעו נציגים בדרגים גבוהים ממצרים, איראן, כוית, ערב הסעודית איחוד האמירויות הערביות, טורקיה, סוריה וטוניסיה. הכנס, שהונהג על-ידי הנשיא הסיני, נועד לשים על השולחן את תכנית היוזמה באופן ברור לעומת חוסר הוודאות שאפף אותה מאז שהוכרזה על-ידי מר שי בשנת 2013. סין ציינה 65 מדינות לאורך הנתיב אותן היא מעוניינת לראות אותם כחלק מהיוזמה, אך הכריזה שהפרויקט פתוח בפני כל מדינות העולם. 64 המדינות יחד עם סין מהוות 60% מאוכלוסיית העולם ו-30% מהתל”ג.
היוזמה מעוררת עניין רב בקרב הקהילה הבין-לאומית, בזירה הפוליטית והכלכלית כאחד. מדינות אחדות תומכות ביוזמה ומבקשות לקחת חלק גם אם הסינים לא הכניסו אותם לרשימת 65 המדינות. מדינות אחרות, בעיקר מהמערב, ספקניות אם הכרזות הסינים יצאו לפועל או שאלו הצהרות ריקות.
היוזמה שזכתה לשמות כגון ׳דרך המשי החדשה׳, ׳דרך אחת – חגורה אחת׳ ועוד, כוללת שני צירי התפתחות, האחד יבשתי והשני ימי וגיבוי כלכלי בדמות ה-Asian Infrastructure Investment Bank ו-Silk Road Fund. הציר היבשתי שהיוזמה פועלת לכינונו יוצא מסין ומחבר אותה עם מרכז אסיה, רוסיה ואירופה באמצעות מסילות רכבת וכבישים מהירים. הציר הימי מחבר את סין עם דרום מזרח וחלק מדרום מערב אסיה, המזרח התיכון ואפריקה בעיקר באמצעות רכישה או חכירה של נמלי ים לאורך הנתיב והרחבתם בהתאם לצרכים הסינים.
קודם לניתוח ההשפעות של יוזמה זו על האזור יש לבחון מה חדש ביוזמה זו ומה מניע את הנשיא הסיני לקדם את תכנונה ואת הוצאתה לפועל. שי, לצד כל ההנהגה הסינית, לא היו זקוקים ליוזמה כזו או אחרת או על מנת להמשיך להרחיב את התפשטותם הכלכלית. הצורך הסיני בהתרחבות מורכב מהצורך לייבא משאבים לטובת הכלכלה הסינית ומהצורך לייצא את מה שיש לכלכלה הסינית להציעה לעולם. אם כן, מדוע החליט הנשיא הסיני לצאת ביוזמה זו שכעת מככבת בכל מדורי הכלכלה בעולם ובפרסומות בעיתונות הסינית המציגות את היוזמה כהמשך ישיר של דרך המשי ההיסטורית? נדמה שהתשובה לכך טמונה בעיקר בשאיפותיו האישיות והמפלגתיות של הנשיא, המבקש לקנות לעצמו אחיזה חזקה יותר ולהשאיר אחריו מורשת מפוארת. לצד זאת, הענקת ממד היסטורי ליוזמה מאפשר לגייס תומכים רבים יותר במדינות, שכן לרוב יש לניחוח ההיסטורי השפעה חיובית על יוזמות כלכליות.
המורשת שמבקש שי להשאיר כוללת גם השפעה על המזרח התיכון, השפעה שתושג בכלים הסינים המקובלים, קרי, באמצעות השקעות ובהתערבות פנימית מינימלית. ליוזמה כבר ישנה השפעה על האזור אשר מתבטאת בהפניה של תשומת לב המנהיגות המקומית כלפי סין ושאיפה למשוך את סין להשקיע יותר באזור ולסייע בקידומו.
המזרח התיכון משמש בעיקר כתחנת מעבר עבור הסינים, אך לתחנת מעבר זו השפעה רבה על האפשרות שהאזור יזכה ליהנות מפירות היוזמה. בניית דרכים אלו כרוכה בעלויות עצומות הנאמדות במיליארדי דולרים בכל מדינה (לדוגמה בין השנים 2017-2021 ההשקעה המינימלית של סין במצרים, ערב הסעודית, איראן ועראק תעמוד על עשר מיליארד לפחות לכל מדינה שיופנו לצורכי תשתיות). גם אם חלק מהכסף יישאר בתוך המדינה וחלק יחזור בעקיפין לסין, עלויות אלו יחזקו את הכלכלה המקומית. נוסף על כך ככל שנתיבי מסחר, יבשתיים וימיים, רבים יותר יחצו את האזור כך תגדל חשיבותו בעיני הסינים שיפעלו לשמר על מצב יציב ככל הניתן באזור. כמובן שלנתיבי המסחר שיחצו את האזור יש גם השפעה כלכלית ישירה, שיכולה לסייע למדינות רבות לפתח באופן ניכר את כלכלתם המקומית.
השפעה נוספת שיוזמה זו יכולה להביא היא השפעה מרסנת על הסכסוכים הקיימים באזור. הסכסוך הישראלי-ערבי והסכסוך השיעי-סוני (איראן השיעית אל מול ערב הסעודית הסונית, סכסוך שמערער את היציבות גם הרחק מלבו של הסכסוך כמו לדוגמה בתימן וסוריה). היות והיוזמה זקוקה לשיתוף פעולה בין מדינות שכנות ייתכן וימצא הכוח בקרב הצדדים הנִצים לשתף פעולה לטובת כולם, שכן התמריצים הכלכליים שסין יכולה להציע עשויים לקרוץ לכל המעורבים.
למרות שמשלחת ישראלית בראשותו של השר לשיתוף פעולה אזורי, צחי הנגבי, לקחה חלק בוועידה, ישראל אינה נכללת ברשימת המדינות שהסינים הגדירו כחלק מהיוזמה. נראה שהסיבה לכך היא פוליטית בעיקרה ומונעת מהרצון הסיני להציג לעולם המוסלמי תכנית שתהיה קלה לעיכול בעבורם. אך אין זה אומר שישראל בפועל מחוץ לתמונה. יומיים לפני הוועידה נפגש השר הנגבי עם נשיא קרן ההשקעות הסינית העוסקת בקידום היוזמה ודן עימו בהיבט הישראלי של היוזמה. לדבריו של השר ״במוקד השיחות עמד העניין הרב שיש לישראל בשיתוף פעולה מעשי עם היוזמה הסינית״. ואכן הסינים מעורבים במיזמים תחבורתיים רבים לאורכה ולרוחבה של מדינת ישראל, מחציבת מנהרות בקו הרכבת עכו כרמיאל ועד בניית נמל אשדוד החדש ותפעול נמל חיפה החדש.
* רועי ילינק הוא דוקטורנט בחוג ללימודי המזה”ת באוניברסיטת בר-אילן.
סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.