מבט מבס”א מס’ 1,265, 26 באוגוסט 2019
תקציר: ראש הממשלה נתניהו צדק במניעת כניסתן של חברות הקונגרס המוסלמיות, רשידה טליב ואילהאן עומר. שתיהן אנטי-ישראליות קיצוניות ותומכות ב-BDS שמטרתו הסופית היא חיסול ישראל. הביקור בשטחים אמור היה להפוך לפסטיבל אנטי-ישראלי בניצוח התקשורת הבינלאומית. הביקורת על ישראל מראשי המפלגה הדמוקרטית הייתה מס שפתיים. אף הם מבינים שאם מפלגתם תלך לכיוון השמאל הקיצוני, כטליב ועומר, הם יפסידו את הבית הלבן גם בשנה הבאה. ישראל צריכה את הנשיא טראמפ על בסיס יומיומי וחייבת להקשיב לעצותיו. הוויכוח עם הדמוקרטים יהיה קצר מועד.
ראש הממשלה בנימין נתניהו זוכה לביקורת חריפה חדשות לבקרים, אך אין פירוש הדבר שאי אפשר להתייחס בחיוב לפעולות מסוימות שלו כאיפוק שהוא מגלה כלפי חמאס ואי-היגררותו לפעולות ראווה בעזה. גם מניעת כניסתן לארץ של שתי חברות הקונגרס מארצות הברית נופלת לקטגוריה של “מדיניות נכונה”.
רשידה טליב היא מוסלמית ממוצא פלסטיני ממישיגן, שזו כהונתה הראשונה בבית הנבחרים בוושינגטון, שם היא מייצגת את המפלגה הדמוקרטית. טליב הכריזה שהיא מתנגדת לסיוע אמריקני ל”ישראל של נתניהו” ותומכת ב”זכות השיבה” ובעיקרון המדינה האחת, קרי – חיסולה של מדינת ישראל. היא אף תומכת ב-BDS – החותר לאותה מטרה – והצביעה ביולי נגד החלטת בית הנבחרים המגנה את ה-BDS.
אילהן עומר היא דמוקרטית מוסלמית ממינסוטה, ילידת סומליה. היא מרבה לבקר את ישראל ואת השפעת “הלובי הישראלי” (איפא”ק) בארה”ב. היא תומכת ב-BDS ואף היא הצביעה נגד החלטת בית הנבחרים שגינתה את התופעה. בפברואר השנה, במהלך ויכוח על איפא”ק, היא צייצה בטוויטר ש”זה הכל בגלל הבנג’מינס” (לא נתניהו אלא הנשיא בנג’מין פרנקלין שדיוקנו מעטר את שטרות המאה דולר, ובסלנג זה ביטוי לכסף) וזכתה בשל כך לגינויים מתוך מפלגתה ומצד ארגונים יהודיים שראו בכך, בצדק, התבטאות אנטישמית. גם לה זו הכהונה הראשונה בוושינגטון.
מה התכוונו השתיים לעשות בישראל? הביקור כונה “המשלחת לפלסטין” וכלל בעיקר סיורים בערים פלסטיניות ביהודה ושומרון וכן במזרח ירושלים ופגישות עם גורמים פלסטיניים ו”ארגוני זכויות אדם” בינלאומיים. בפועל הייתה נוצרת כאן חינגה של אירועים אנטי-ישראליים תוך סיקור אינטנסיבי של התקשורת הבינלאומית.
בדיוק כדי למנוע מצבים מעין אלה אישרה הכנסת לפני יותר משנתיים חוק שאוסר הענקת אשרת כניסה לאזרחים זרים שקראו לחרם על מדינת ישראל. שתי חברות הקונגרס הללו, תומכות ה-BDS, בהחלט שייכות לקטגוריה זאת. אך האם מניעת כניסתן היא החלטה חכמה? רבים טוענים שלא, ושניזקה של ההחלטה עולה על תועלתה. האמנם?
לפני שבועות אחדים הכריז השגריר בוושינגטון רון דרמר, מקורבו של נתניהו, שתינתן לשתיים אשרת כניסה לישראל, אבל לחציו של הנשיא טראמפ, שהצהיר שכניסתן לישראל תצביע על חולשה (החטא האולטימטיבי בעולם המושגים של טראמפ), גרמו לשינוי ההחלטה ולאיסור הכניסה. בסופו של דבר הפכה הדרמה לקומדיה של מצבים כשטליב ביקשה להגיע לפגוש את סבתה בלבד, וכשהאישור לכך ניתן, בהגבלות מסוימות, הודיעה שהיא בכל זאת לא תגיע.
ההאשמה שמוטחת עתה בנתניהו היא שהוא נכנע ללחציו של טראמפ ופוגע באינטרסים של ישראל. פרשן הארץ חמי שלו אף השווה את ראש הממשלה (16.8) ללווה בשוק האפור שחובותיו לטראמפ הולכים ותופחים עד שאינו יכול עוד להגיד לו לא. בעבר היו מסרים מוושינגטון ושאר בירות העולם מועברים בצינורות דיפלומטיים שקטים, אך בעידן טראמפ, אבי הדיפלומטיה המצויצת, הכול גלוי והפולמוס הציבורי מידי. לטראמפ כבר יש סכסוך מתמשך עם טליב ועומר ועם שתי חברות נוספות בבית הנבחרים, שיחד יוצרות את “היחידה”, והוא שמח להוסיף את ישראל לקדירה.
לנתניהו למעשה לא נותרה ברירה אלא לומר אמן. ישראל זקוקה באופן יום-יומי לנשיא ארצות הברית, יהיה אשר יהיה, בסוגיות הרות גורל ובדרך כלל היא נענית לבקשות מהבית הלבן. מקרה בולט מסוג זה התרחש במלחמת המפרץ (1991) כאשר הנשיא בוש האב ביקש מראש הממשלה שמיר לא להגיב על 39 הטילים שסדאם חוסיין שיגר לישראל. כל הצמרת הביטחונית דרשה תגובה מסיבית נגד עיראק מחשש לאובדן כח ההרתעה, אך שמיר העדיף להיענות לדרישת הנשיא וישראל לא הגיבה.
ברור שההיענות לטראמפ ומניעת כניסתן של שתי מחוקקות אמריקניות גררה תגובות נזעמות מן המפלגה הדמוקרטית. הדבר היה צפוי ומן הסתם נלקח בחשבון. עם זאת מנהיגי הדמוקרטים בקונגרס מודאגים מן הנטייה לשמאל הקיצוני ש”היחידה מייצגת” וחוששים שנטייה זאת, אם תאומץ ברחבי המפלגה, תעלה להם בהפסד לטראמפ בשנה הבאה. הסכסוך עם הדמוקרטים יהיה קצר מועד, שכן הם מבינים היטב שישראל זקוקה לנשיא ומתקשה לסרב לו. כך היה תמיד וכך יהיה אם וכאשר ייבחר נשיא דמוקרטי. החששות בישראל לקרע עם הדמוקרטים מוגזמים מאוד. היחסים עמם באו לאחרונה לידי ביטוי מובהק כאשר 41 מחברי בית הנבחרים הדמוקרטים, רובם בראשית דרכם בוושינגטון, קיימו ביקור רשמי בישראל שהעיד על יחסי ישראל עם המפלגה הדמוקרטית הרבה יותר מהביקור שלא התקיים.
* אריה מקל היה היועץ המדיני של ראש הממשלה יצחק שמיר ושירת כקונסול כללי בניו יורק ובאטלנטה. הוא כעת עמית בכיר במרכז בגין-סאדאת באוניברסיטת בר-אילן.