מבט מבס”א מס’ 806, 23 באפריל 2018
תקציר: חמאס משתמש נגד ישראל “בעוצמה נכלולית”, שמשמעותה שימוש שיטתי ונרחב בשקרים, מניפולציות והטעיות. מטרתו להשפיע על העמדות של התקשורת המערבית, דעת הקהל, מנהיגים, ארגונים בין-לאומיים וארגוני זכויות אדם. כל אלה קונים את השקרים והסילופים ומבקרים בחריפות את ישראל ורק אותה. כדי להתמודד עם האתגרים שחמאס מציב, ישראל צריכה להשתמש “בעוצמה חכמה” שפירושה שילוב הדוק בין אמצעים צבאיים, מדיניים ותקשורתיים.
בשבוע הרביעי של “צעדת השיבה”, הצטמצמו ממדי המפגעים, אבל האתגר הגדול, הפגנת המאה אלף, עדיין לפנינו. באירועי הצעדה, חמאס עושה שימוש בסוג חדש של עוצמה ביחסים הבין-לאומיים המכונה “עוצמה נכלולית”. מדובר במניפולציות, הטעיות ושקרים, שבה משתמשות מדינות וישויות אוטוריטריות נגד דמוקרטיות ליברליות. זהו קרב על התודעה שמשלב היבטים צבאיים, מדיניים ותקשורתיים. בשל מהותן, הדמוקרטיות מתקשות להתמודד עם המלכודות שהעוצמה הזו מציבה. “בצעדת השיבה”, התקשורת המערבית, מוסדות בין-לאומיים וארגוני זכויות אדם, שהם כלים עיקריים בסוג הזה של עוצמה, משתפים פעולה עם הדיקטטורה האסלאמית בעזה.
עוצמה היא אמצעי לגרום לצד שני לעשות את מה שאתה רוצה. פעם הייתה רק “עוצמה קשה”, המתבטאת בהפעלת כוח צבאי וכלכלי כמו סנקציות. בתום המלחמה הקרה, טבע ג’וזף ניי, חוקר באוניברסיטת הרווארד, את המושג “עוצמה רכה” – השגת יעדים על-ידי משיכה ושכנוע, ותכנים של ערכים, מוסר ותרבות. בשלב הבא, הופיעה “עוצמה חכמה”, שילוב של עוצמה קשה ורכה.
מאמצי רוסיה להשפיע על בחירות ועל דעת הקהל באירופה ובארה”ב בעורמה ובהטעיה ובאמצעות טכנולוגיות תקשורת מתוחכמות יצרו עוצמה “נכלולית”. מטרתה לנצל את חופש הביטוי וזכויות האדם והאזרח כדי לפגוע ולפורר דמוקרטיות. ארגונים ואישים פועלים בעורמה כדי להפיץ מידע שקרי. גם ארגוני טרור משתמשים בעוצמה נכלולית כדי להשיג את יעדיהם.
חמאס השתמש בעוצמה נכלולית בכל המערכות הצבאיות שהוא ניהל נגד ישראל בשנים 2008-9, 2012 ו-2014. בכולם השתמש בשקרים, מניפולציות והטעיות כדי להחריף מחלוקות בישראל, לזכות באהדה בדמוקרטיות המערביות ולגייס תמיכה חד-צדדית בארגונים בין-לאומיים, כמו המועצה ההזויה של האו”ם לזכויות האדם. האסטרטגיה הזו הביאה למבול של ביקורות ולשתי ועדות חקירה של המועצה הזכורות לרעה, גולדסטון ושבאס-דיוויס, שגרמו לישראל נזק תדמיתי רב.
חמאס חוזר על האסטרטגיה הזו ומציג את צעדת השיבה כמחאה והפגנה תמימה שיזמו אזרחים הסובלים ממצוקה כלכלית מתמשכת. אבל הוא יזם את ההפגנות האלימות ושתל בהן את אנשיו. בחסותן, הם מחבלים בגדרות מתוך כוונה לגרום לירי ישראלי. הוא שוב שולח נשים וילדים לעימותים, ומעוניין במספר רב ככל האפשר של הרוגים פלסטינים כדי לזכות בקרב על התודעה ולהוקיע את ישראל כפושעת מלחמה. הוא גם מאשים את הסגר כסיבה העיקרית למצוקה הכלכלית. אלו הן תופעות מובהקות של עוצמה נכלולית.
התקשורת באירופה המערבית ובארה”ב, קונה לרוב את השקרים והמניפולציות של חמאס ומפרסמת כותרות מטעות, דיווחים חלקיים, נתונים מופרכים, השמטות של היבטים חשובים ופרשנויות קיצוניות. כותרות כמו “פלסטינים מוחים על שנים של הסגר”, “ישראל הרגה 16 מפגינים” או “ישראל השתמשה בכוח מופרז”, מעוותות את המציאות. הצביעות חוגגת בכל מקום על חשבון ישראל. מזכיר האו”ם, אנטוניו גוטרש, שליחו המיותר למזרח התיכון, ניקולאי מלדנוב, “שרת החוץ” של האיחוד האירופי פרדריקה מוגריני, וגם מפלגות וארגונים בארץ ובעולם, שמדברים במונחים של זכויות אדם, שוב מקבלים את הנרטיב של חמאס, מבקרים בחריפות את ישראל ובכך מעצימים את השימוש שחמאס עושה בעוצמה הנכלולית. אצלם, כמו במר”צ ובצלם, המטרות, המחדלים, התוקפנות ופשעי המלחמה של חמאס לא קיימים, רק צה”ל מול מפגינים תמימים לכאורה.
באופן תמוה ומוזר, כל אלה מתעלמים מהסיסמה של הצעדה, שכן “השיבה” פירושה חיסול ישראל. ברוב חוצפתו, מלדנוב עוד מדווח למועצת הביטחון שהמצב בעזה מסכן את תהליך השלום. אמירה הזויה כזאת מעוררת את השאלה מתי הוא היה כאן לאחרונה. מתי לאחרונה היה תהליך כזה? וממתי חמאס, שסרב לקבל את תנאי אוסלו וקורא למלחמה עם ישראל עד הכרעתה, מעוניין בכלל בתהליך כזה.
העוצמה הנכלולית מציבה בפני ישראל דילמות קשות שעד עתה היא לא ידעה איך להתמודד איתן. צריך להשתמש בעוצמה חכמה המשלבת שימוש מבוקר מאוד בכוח ובארטילריה כבדה של דיפלומטיה ציבורית. צריך להבהיר את הנושאים שהתקשורת והארגונים מתעלמים מהם. את חמאס צריך להוקיע על אחריותו למצוקה הכלכלית בעזה כתוצאה ישירה מהשקעת משאבים אדירים ברקטות ובמנהרות והמחלוקות עם הרשות הפלסטינית. להסביר שירי, זריקת בקבוקי תבערה, הנחת מטענים על הגדרות, הבערת שדות והקרבת אזרחים אינם אמצעים לגיטימיים של מחאה תמימה. התביעה לזכות השיבה, כלומר לחיסול ישראל, אינה מחאה נגד הסגר. הסגר שגם מצרים אוכפת, הוא תוצאה של הברחת אמצעי לחימה וחומרים לבניית מנהרות ולא של ניסיון לפגוע בחמאס ו”לחנוק” את הכלכלה העזתית. ארגונית, פיצול תחומי הקרב על התודעה בין כמה משרדי ממשלה מכביד על גיבוש ומימוש אסטרטגיה הולמת. יש צורך חיוני בשיתוף פעולה בינם לבין עצמם ובינם לבין עמותות וארגונים לא ממשלתיים.
* פרופ’ גלבוע הוא ראש המרכז לתקשורת בינלאומית וחוקר בכיר במרכז בס”א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.
סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.