מבט מבס”א מס’ 1,003, ה11 בנובמבר 2018
תקציר: לתוצאות הבחירות האחרונות לקונגרס יש השלכות על יחסי ארה”ב- ישראל לטווחים קצרים וארוכים. בטווחים הקצרים, לא יהיו הרבה שינויים משמעותיים למעט היכולת של בית הנבחרים הדמוקרטי להקשות על טראמפ להעביר חקיקה, תוכניות ותקציבים המועדפים עליו. אבל לשינויים דמוגרפיים בחברה האמריקנית, שבאו חלקית לידי ביטוי בתוצאות האחרונות, יכולות להיות השפעות מזיקות על יחסי ארה”ב-ישראל ויש להיערך כדי להתמודד איתן.
תוצאות בחירות אמצע הכהונה לקונגרס חושפות פעם נוספת את מאבק האיתנים בין שתי אמריקות: ישנה וחדשה. אמריקה הישנה היא לבנה, אנגלו-סקסית, פרוטסטנטית וגברית. מוצאה במייסדי ארה”ב. אמריקה החדשה מורכבת ממהגרים, מיעוטים, צעירים ונשים מכל הדתות והסוגים. הישנה היא שמרנית ובעיקרה רפובליקנית. החדשה היא ליברלית ובעיקר דמוקרטית.
הדמוגרפיה נעה בכיוון של אמריקה החדשה. יש מדינות בארה”ב כמו קליפורניה, העוצמתית בשטח ובאוכלוסייה, שרוב תושביה כבר נמנים עם אמריקה החדשה. הישנה והחדשה מנהלות מאבקים קשים על דמותה של ארה”ב.
בבחירות לנשיאות של 2008, אמריקה החדשה ניצחה את הישנה ובחרה בפעם הראשונה בהיסטוריה האמריקנית נשיא אפרו-אמריקני – ברק אובמה. ב-2016, החדשה חשבה שאפשר להמשיך את המומנטום ולבחור בפעם הראשונה בהיסטוריה אישה לנשיאה. הניסיון כשל. אמריקה הישנה הגיבה בזעם וגרמה לניצחונו של טראמפ. בבחירות אמצע הכהונה, הסתיים המאבק בתיקו, עם עדיפות לרפובליקנים, אשר שמרו על השליטה בסנט, שהוא חשוב יותר מבית הנבחרים – עליו השתלטו הדמוקרטים. הסנט מאשר מינויים לשרים, שופטים, כולל שופטי בית המשפט העליון, ושגרירים, אמנות והסכמים ומשמש בית משפט בהליכי הדחה.
המאבק בין אמריקה הישנה לחדשה גרם לקיטוב החמור ביותר בתולדות ארה”ב מאז מלחמת האזרחים. אנשי טראמפ יעצו לו להתמקד בהישגי הכלכלה המרשימים ובסיום המלחמות הקשות בעירק ובאפגניסטן. לרוב אלה קלפים שמנצחים בחירות. אבל טראמפ בחר להתמקד דווקא בהגירה, שהיא התופעה המאיימת ביותר על האיזון בין אמריקה הישנה לחדשה.
בשל השינויים הדמוגרפים, אמריקה החדשה תשלוט בחברה האמריקנית. הדמוקרטים שמייצגים אותה עתידים להיות מפלגת הרוב בארה”ב. יש בכך כדי לאיים על המתכונת הנוכחית הקרובה של יחסי ארה”ב-ישראל. עד תחילת המאה הנוכחית, ישראל נהנתה מתמיכה בין-מפלגתית משמעותית ובחירות אמצע הכהונה לא כל כך עניינו אותה, שכן לא היה חשוב לה מי ישלוט בקונגרס. בשנים האחרונות התרסקה התמיכה בעיקר בשל הביקורת הקשה של נתניהו על אובמה ומדיניותו לגבי הסכם הגרעין עם איראן והמשא ומתן עם הפלסטינים ובגלל הקשר ההדוק שלו עם טראמפ, אבל גם בשל הנטייה של המפלגה שמאלה.
הרפובליקנים תומכים בישראל בשיעורים גבוהים בהרבה מאשר הדמוקרטים.
בסקר גאלופ האחרון ממרץ 2018, 83% מהרפובליקנים אמרו שהם רואים את ישראל באורח חיובי לעומת 64% מקרב הדמוקרטים שהחזיקו באותה דעה – פער של כמעט 20% לטובת הרפובליקנים. לגבי העימות הפלסטיני-ישראלי, 87% מהרפובליקנים תומכים בעמדה הישראלית ורק 49% מהדמוקרטים החזיקו באותה עמדה – פער של 38% לטובת הרפובליקנים.
למרכיבי המיעוטים באמריקה החדשה יש עניינים יותר חשובים מאשר ישראל. ההיספנים, אמריקנים מארצות מרכז אמריקה כמו מקסיקו, המיעוט האתני הגדול ביותר בארה”ב, דואגים ליחסי ארה”ב עם מדינות מוצאם. האפרו-אמריקנים היו תמיד מסויגים מישראל. הצעירים, שנחשפים בקמפוסים לפעילות אנטי-ישראלית ואנטישמית של מוסלמים ותומכי השמאל הקיצוני, מאמצים מדיניות ביקורתית מאוד כלפי ישראל.
בקונגרס החדש יכהנו צירים חדשים מבית מדרשו של ברני סנדרס, שהשמיע ביקורת חריפה כלפי ישראל. בפעם הראשונה בהיסטוריה יכהנו שתי מוסלמיות דמוקרטיות בבית הנבחרים, הסומלית אילהם עומר ממינסוטה והפלסטינית ראשידה טלאיב ממישיגן. שתיהן עוינות מאוד. הצירים האלה יהוו גרעין של התנגדות ועוינות לישראל.
כדי למזער את נזקי אמריקה החדשה, ישראל חייבת לשקם את יחסיה עם הדמוקרטים שהגשר הטוב ביותר אליהם עובר דרך יהדות ארה”ב, ששלושה רבעים מחבריה מצביעים עבור הדמוקרטים. אלא שלפני כן, צריך לשקם את היחסים עם יהדות ארה”ב, שגם הם נפגעו בשנים האחרונות. שיקום כפול, חיוני ומאתגר.
* פרופ’ גלבוע הוא ראש המרכז לתקשורת בינלאומית וחוקר בכיר במרכז בס”א למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן.
סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.