מבט מבס”א מס’ 1,986, 5 באפריל 2021
תקציר: התנועה האסלאמית בישראל היא סניף ישראלי של תנועת “האחים המוסלמים”, החממה האידיאולוגית שהצמיחה ארגונים כחמאס, אל־קאעידה, דאע”ש ומגוון ארגוני ג’יהאד סוניים שאינם רואים בישראל מדינה בעלת זכות קיום. הכשרתה כמפלגה לגיטימית מעלה את ישראל על הנתיב ההרסני שעברה לבנון מאז כניסת חיזבאללה לשטחה.
המערכת הפוליטית בישראל מצויה כיום במבוי סתום בשל העובדה ששיקולי השחקנים אינם ענייניים ואידיאולוגיים אלא אישיים, כיתתיים, סיעתיים ומפלגתיים, כאשר אינטרסיה של המדינה מוסטים הצידה, מושלכים לשולי השיח הפוליטי ואינם תופסים את המקום הראוי להם במערך השיקולים של המפלגות. אחת ההוכחות לכך היא היעדרה המוחלט של הסוגייה הפלסטינית מהשיח הציבורי והפוליטי שליווה את הבחירות, כאילו שהבעיה נפתרה זה מכבר.
מצב זה מזכיר מאוד את התהליך שעברה לבנון מאז קבלת עצמאותה (1943) ועד היום. מה שחיסל את “שווייץ של המזרח התיכון” ודרדרה לזרועות חיזבאללה ואיראן הייתה העובדה שפוליטיקאים – נוצרים, דרוזים ומוסלמים סונים – העדיפו את האינטרס האישי והכיתתי על זה המדינתי. פוליטיקאים הקריבו את המדינה וקיומה על מזבח הקריירה האישית שלהם על-ידי פסילה אישית של מתנגדיהם, קידום קרוביהם ומקורביהם, והגרוע ביותר: מזה ארבעים שנה הם משלימים עם קיומו של חיזבאללה כארגון לוחם ועם השנים אף הכשירו אותו, השלימו עם כניסתו לזירה הפוליטית והקימו אתו קואליציות פוליטיות. זאת, למרות שכולם יודעים בוודאות מוחלטת שכל קיומו נועד לשרת את ההשתלטות האיראנית על לבנון.
כל העוקב אחר הפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות, ובעיקר בחודשים האחרונים, לא יכול להימלט מהרושם העגום שהתהליך הלבנוני מתנהל אף בישראל: מפלגות מוקמות ומופעלות על בסיס אישי, פוליטיקאים פוסלים זה את זה על בסיס אישי ללא התחשבות מינימלית בקיומה ושגשוגה של המדינה, והגרוע מכול: כולם – מימין ומשמאל – מתכוונים ומנסים להסתייע בתנועה האסלאמית שהאידיאולוגיה שלה שואפת לחסל את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, והיא אפילו אינה מנסה להסתיר זאת.
התנועה האסלאמית בישראל היא סניף ישראלי של תנועת “האחים המוסלמים”, החממה האידיאולוגית שהצמיחה ארגונים כמו חמאס, אל־קאעידה, דאע”ש ועוד מגוון ארגוני ג’יהאד סוניים שאינם רואים בישראל מדינה בעלת זכות קיום. גם “הפלג הדרומי”, זה שמשנת 1996 מיוצג בכנסת, הצטרף לבית המחוקקים הישראלי לשם השפעה על המערכת הפוליטית והציבורית הישראלית בכיוון הרצוי לו. מה שקורה היום – הכשרת האחים המוסלמים כמפלגה לגיטימית – הוא הגשמת החלום של התנועה האסלאמית וניצחון התוכנית שלה: להשפיע על המערכת הפוליטית הישראלית תוך ניצול חולשותיה הנובעות מהסכסוכים האישיים, הכיתתיים והסיעתיים בין השחקנים הפוליטיים המככבים בה.
הימין והשמאל בישראל אשמים בתהליך זה באופן זהה. שני הצדדים מדרדרים את ישראל בתהליך דומה לזה שהביא את לבנון לסיום דרכה כמדינה שנוסדה כהגנה עבור המיעוט הנוצרי מפני הרוב המוסלמי במזה”ת, כמסקנה הכרחית שהנוצרים הסיקו אחרי טבח העם הארמני במלחמת העולם הראשונה.
הדמיון בין המקרה הלבנוני לבין זה הישראלי מצמרר. מדינת ישראל נוסדה כדי לחדש את ריבונותו של העם היהודי בארץ אבותיו. מלחמתה של ישראל על שרידותה היא מול העולם האסלאמי כיוון שהאסלאם אינו רואה בה מדינה לגיטימית, הן משום שהיהדות (כמו הנצרות) היא “דין באטל” – “דת בטלה” – והיהודים אינם עם אלא קהילות דתיות המשתייכות לכל עמי העולם בהם חיו ב-1,900 שנות גלות, והן משום שארץ ישראל על-פי האסלאם היא חלק אינטגרלי מ”בית האסלאם” מאז הכיבוש האסלאמי.
ביום שנשמע את מנסור עבאס מתנער מאמונות אסלאמיות אלה ואומר למצלמה, יחד עם כל חברי מפלגתו, שהוא מאמין שהיהדות היא “דין חק” – “דת אמת”, שהעם היהודי חי, קיים וזכאי למדינה בארץ אבותיו, ושירושלים היא בירת העם היהודי ההיסטורית והנצחית – אז, ורק אז, נוכל לראות בתנועה האסלאמית תנועה לגיטימית שראוי לכונן עמה קואליציה במדינה היהודית. אך הסיכוי שהתנועה האסלאמית תאמר זאת, גם כהעמדת פנים, הוא אפס.
כל הסיסמאות מצופות הסוכר שהופרחו לאוויר התקשורתי בחודשים האחרונים לפיהן “חל שינוי פנימי ועמוק במגזר הערבי”, “הצעירים הערבים חושבים אחרת”, “הם ישראלים לחלוטין באורח חייהם”, “הם רוצים להשתלב בחברה ובמדינה”, “הם שואפים לרדת מספסל הצופים אל זירת הפעילות הפוליטית” – כולן, עד האחרונה שבהן, נועדו לכסות את ערוות הפוליטיקאים ואת חוסר רצונם להוציא את המערכת הפוליטית מהמשבר אליו קלעו אותה. שכן, לו רצו, היו פותרים את הבעיה מהר מאוד: משליכים את השיקולים האישיים והכיתתיים המנחים אותם ופועלים למען האינטרס הלאומי. אבל לא, הם מעדיפים להסתייע בתנועה שכל קיומה נועד לחסל את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לכן הם כולם – שמאל, מרכז וימין כאחד – אשמים בדחיפת ישראל לנתיב שנסלל על-ידי הלבנונים, שאף הם התעלמו מהסכנה ששמה חיזבאללה וטענו (כמו כמה פרשנים אצלנו) שכניסתו לפוליטיקה היא “יציאה ממעגל הטרור וכניסה לזירה הפוליטית”.
אין להתרשם מהעניבות של אנשי התנועה האסלאמית, מהעברית הצחה בפיהם, מתאריהם האקדמיים ומהסיסמאות שהם מפריחים. התנועה האסלאמית בישראל לא ויתרה על יעדה הסופי – חיסול ישראל כמדינה יהודית – וכל התנהלותה מאז נכנסה לכנסת הייתה מכוונת לרגע בו תוכשר על-ידי יהודים ציונים ששאיפותיהם האישיות ומריבותיהם הפוליטיות שיתקו את חשיבתם הממלכתית ושיבשו את התנהלותם הפוליטית.
המאמר התפרסם ב מקור ראשון ב-30.3.2021
סגן אלוף (מיל’) ד”ר מרדכי קידר הוא מרצה ללימודי הערבית ולימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן וחוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים.