המאמר מתמקד בכשל מובנה במחקר המודיעיני לפיו חוקרים אינם מזהים, או ממעיטים, בהערכת תהליכים ארוכי טווח הנעים בנפרד לעומת נתונים כמותיים הנחשבים "אובייקטיביים", ולכן משקלם אינו זוכה לבחינה מספקת ועלול לבנות הערכת חסר ביחס לסכנה ממשית העומדת בפתח. כדי לבסס תמונת מצב אמינה יותר ראוי להעלות שאלות המאתגרות את הקונצנזוס ואת הנחות היסוד שלו, ומציבות יותר מתחזית אחת ומעתיד אחד, זאת על-ידי יצירת סינתזה של עובדות מדידות עם מחקר איכותי של תהליכים רחבים שעליהם ניתן ללמוד גם מיצירות ספרות, שירה ומנשרים שהם בבחינת סיסמוגרפים רגישים לשינויים במרקם החיים הכאוטי.