בעת האחרונה התרחשו באיראן מספר אירועי מחאה שלא זכו לתהודה בהיקף רחב, זולת באיראן גופא. הקו המחבר בין האירועים הללו הוא בעצם התרחשותם בערי הפריפריה הסובלות מאבטלה גוברת, היעדר תשתיות, עלייה ביוקר המחייה, תנאי אקלים וזיהום אוויר קיצוניים. כל אלה מצביעים על דחיקת הערים לשולי הדיון הציבורי באיראן המקבלת ביטוי בהקצאת משאבים שאינה הולמת את צרכי התושבים. מדיניות זו נתפסת בעיני התושבים כהתעלמות והיעדר אוזן קשבת מצד הממסד השלטוני למצוקת ערי הפריפריה, המאוכלסות במידה רבה באזרחים הנכללים תחת ההגדרה של "מיעוט אתני".