המדינה המודרנית מבוססת בעיקרה על הגיון השגרה ומכחישה את שונותו העקרונית של הגיון החירום. היות וההזדקקות לסיוע המוסדות המדינתיים גדולה במיוחד בעיתות חירום, מן הראוי לבחון מחדש את מערכת הזיקות שמקיימת המדינה בימי שגרה תוך יצירת האיזון המתבקש בין הגיון השגרה להגיון החירום.