הפרעות שהתרחשו בערי ישראל במהלך מלחמת עזה האחרונה הן תולדה של תשתית ההפקרות והמרי המכה שורשים מזה זמן בחלקים מהחברה הערבית-ישראלית. היקף איום זה ופגיעתו במרקם החיים הישראלי מחייבים שינוי תפיסתי כולל, ובראש וראשונה הכרה שהמדובר באיום קיומי החורג בהרבה מפשיעה פלילית "רגילה" והמחייב מערכה שיטתית וארוכה למיגור התופעה.