בבוקר השביעי באוקטובר קרסה תפיסה ביטחונית אסטרטגית ישראלית שהתקבעה בשלושים השנים האחרונות - מאז הסכמי אוסלו. בעוצמה מטלטלת אף יותר, קרסה תפיסה תרבותית שנטעה שורשיה בחלום השלום, באשליה שמדינת ישראל יכולה לשאוף להתקיים כסוג של דנמרק. רעידת האדמה שהתרחשה הייתה בעוצמה המחוללת תזוזת יבשות. שאלת היסוד המכוונת את הבירור לגבי מה שקרה ועל מה שדורש שינוי ותיקון, מציבה את החברה הישראלית ואת מדינת ישראל על כל מוסדותיה על פרשת דרכים גורלית: דרך אחת מזמינה חקירה ובחינה יסודית של כל מה שכשל על מנת לתקן את הנדרש וחזור אל אותה מסילה תרבותית תפיסתית מוכרת. הדרך השנייה מכוונת לחקירה מקיפה בכלל הממדים, בתביעה לגיבוש מסלול וסיפור לאומי חדש ועדכני אל  מול עוצמת האתגר הקיומי. השאלה היא - לאיזה משתי הדרכים ראוי לפנות? המאמר מחולק לשלושה חלקים: החלק הראשון יבחן את שורשי הכישלון של השביעי באוקטובר ואת תפיסת המאבק של הצד שכנגד, החלק השני יצביע כיצד תפיסת הביטחון הישראלית צריכה להתפתח על מנת לתת מענה ראוי לתפיסת המאבק של הצד שכנגד, ובחלקו השלישי יוצגו מרכיבי החזון הלאומי ועקרונות הפעולה שיבטיחו את קיומה של מדינת ישראל לנוכח האיומים המתהווים.