מניעים אישיים לזכייה בפרס נובל לשלום עשויים להשפיע על קבלת החלטות של מנהיגים, במיוחד כאשר הם פועלים על מנת להותיר חותם ומורשת בהיסטוריה של ארצם. עם זאת נראה כי החתירה לפרס אינה המניע העיקרי, בהינתן שקלול של אינטרסים לאומיים ואילוצים פנימיים. במקרה של דונלד טראמפ, הנרטיב הרווח בשיח הציבורי, - לפיו שאיפתו לזכייה בפרס נובל לשלום מהווה אובססיה אישית - מסתמן כפשטני ואף פולקלוריסטי. בפועל, המדיניות שמוביל טראמפ בזירה הבינלאומית שמה דגש על פתרון משברים בדרכים דיפלומטיות, תוך שמירת אופציה צבאית זמינה ואמינה כמוצא אחרון.