כדי להצליח להביס את חמאס, על ישראל לקחת את היוזמה לחידוש מלאי הלגיטימיות הבינלאומית שהתרוקנו עקב המשבר ההומניטרי החריף ברצועת עזה. האשמה העיקרית מונחת על חמאס, שאינו מודאג ממצבם של אזרחי עזה, אך על ישראל מוטלת האחריות הציבורית - אפילו בעיני ארה"ב - על כך שלא עשתה מספיק להעברת סיוע. בטווח הקצר, המשבר מיצה את הלגיטימציה הדרושה להמשך התמרון הצבאי, כולל התכנון לכניסה קרקעית לרפיח. יותר מהגברת הלחץ על חמאס במשא ומתן על שחרור החטופים, היא הגבירה את הלחץ על ישראל. השלכות ההרס והאסון ההומניטרי ברצועת עזה – שכעת יש להבין אותו כאירוע בעל משמעות פוליטית גלובלית – מאיימות בפגיעה חמורה במוניטין של ישראל בטווח הארוך. חלק מהנזק עלול להיות בלתי הפיך, אך ייתכן שישראל תוכל להחזיר מידה משמעותית של לגיטימציה למלחמה. לשם כך עליה להיות פרואקטיבית, לא רק לאמץ מיד גישה עקבית למצב ההומניטרי בעזה, אלא גם לקשור את מטרות המלחמה לחזון מדיני מקובל ברמה הבין-לאומית, לעזה ולזירה הפלסטינית הרחבה. משמעות הדבר היא התיישרות עם ההצעות של ארה"ב לשלום אזורי, כולל נתיב אמין לפתרון 'שתי המדינות'. תנועה פרואקטיבית כזו תאפשר לישראל לעצב טוב יותר את התהליך ולצבור אשראי בינלאומי נחוץ. הצעות אלו מציבות לישראל גם את ההזדמנות למנף את אסון ה-7 באוקטובר להזדמנות דרמטית להשגת נורמליזציה עם סעודיה שחמאס ובעלות בריתה בהנהגת איראן ביקשו למנוע.

איומו של הנשיא טראמפ בדבר נסיגה אפשרית של ארצות הברית מהסכם הגרעין האיראני והאיום הסעודי כי אם איראן תמשיך בפיתוח נשק גרעיני אף היא תעשה כן, מטרידים ביותר את בייג'ינג.