עמוד בית

שנה אחרי סינדור: הודו, פקיסטן והסדר האזורי החדש

המאמר מנתח את השלכותיו ארוכות הטווח של מבצע סינדור (מאי 2025), המסמן מעבר אסטרטגי של הודו מרטוריקה של תגובה למדיניות קרה ומחושבת של "תוצאה מכוילת" מול טרור חוצה-גבולות. שנה לאחר המבצע, בולט כי פקיסטן ממנפת חולשות מבניות לכדי רלוונטיות דיפלומטית ותפקידי תיווך אזוריים, בעוד הודו נדרשת לנווט במערכת מורכבת ורב-שכבתית המושפעת מהעומק הסיני והטורקי של איסלאמאבאד, לצד הידוק שותפויותיה שלה עם ישראל ואיחוד האמירויות. בעידן שלאחר המבצע, מאזן הכוחות בדרום אסיה הפך למתוחכם, מסוכן ומאתגר מאי פעם עבור האוטונומיה האסטרטגית של ניו דלהי.

תיווך, הסתגלות והישרדות: פקיסטן במשבר מערב אסיה

המאמר בוחן את ניסיונה של פקיסטן למצב את עצמה כמתווכת במשבר מערב אסיה במהלך המלחמה בין ארצות הברית, ישראל ואיראן, וטוען כי אין לראות במהלך זה יוזמת שלום ניטרלית אלא אסטרטגיית הישרדות מחושבת. איסלאמאבאד מבקשת להמיר את הרלוונטיות הגאו־פוליטית שלה להישגים דיפלומטיים, ביטחוניים וכלכליים, על רקע שבריריות כלכלית, תלות גבוהה בגורמים חיצוניים ואיומים ביטחוניים מתמשכים בגבולותיה. המאמר מנתח שלושה מניעים מרכזיים למעורבות הפקיסטנית: הצורך לבלום זעזועים כלכליים הנובעים מהסלמה אזורית; החשש מפני התפשטות חוסר היציבות לזירה הפנימית ובפרט לבלוצ'יסטן; והצורך לנהל בזהירות את יחסיה עם סעודיה ועם איראן בעת ובעונה אחת. מסקנת המאמר היא שהתיווך הפקיסטני אינו מבטא עוצמה עודפת או יכולת הכרעה אזורית, אלא מאמץ לשמר מרחב תמרון, לצבור לגיטימציה ולמנוע הידרדרות שתפגע בראש ובראשונה בפקיסטן עצמה.

מה המדינה שלי: חותרת לעוצמה או בורחת מחולשה?

מלחמת זעם אפי - שאגת הארי היא נייר לקמוס למדד העוצמה של מדינות רבות ולמאזן העוצמה הגלובלי והאזורי. לצורך נייר זה עוצמה היא היציבה הביטחונית והכלכלית של מדינה. על הרצף שבין המעצמה הדומיננטית (ארצות הברית) לבין המדינות החלשות (ספרד כמצטרפת חדשה) נמצאות מדינות שאפשר לחלקן לשני סוגים על הרצף: אלו שחותרות לעוצמה, ואלו שבורחות מחולשה. ניתוח ראשוני ואיכותני מעלה כי ארצות הברית, סין ורוסיה התחזקו בחתירתן לעוצמה; איראן חזרה לברוח מחולשה; צרפת ובריטניה התבססו בצד הבריחה מחולשה, בעוד גרמניה עשתה צעד נוסף בתהליך החתירה לעוצמה; חתירת סעודיה לעוצמה נפגעה וכך גם בריחתן של מדינות המפרץ האחרות מחולשה. לישראל הישג משמעותי בחתירה לעוצמה, שסיוג נדרש בצידו, משום שהעוצמה אינה מאוזנת. נדרש המשך ניתוח מעמיק תוך כדי 'שקיעת האבק' של השפעות המלחמה על מעמד המדינות ושימוש בו על מנת לקדם הזדמנויות משמעותיות ולגדר סיכונים.

הודו כעורף האסטרטגי של ישראל: שלב חדש ביחסי הביטחון בין הודו לישראל

ביקורו של ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, בישראל בפברואר 2026, חרג מגדר תחנה דיפלומטית שגרתית. הביקור סימן אתחול אסטרטגי, המעגן מעבר ממערכת יחסים המבוססת על רכש ביטחוני למודל של אינטגרציה מערכתית. השינוי מציב את הודו כעורף אסטרטגי וכשותפה לבניין כוח עבור ישראל, אל מול סביבת איום משתנה. סביבה זו מאופיינת כיום באיומי רוויה - כטב"מים, חימושים משוטטים, שימוש בטרור ככלי מדיניות, פגיעות בשרשראות האספקה, והחרפת התחרות הטכנולוגית בין המעצמות. בתוך כך, רכיבים שנתפסו בעבר כ"כלכליים" - דוגמת בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי, תשתית ציבורית דיגיטלית והסכמי סחר חופשי - אינם עוד תוספות אזרחיות משניות. הם מהווים כיום חלק בלתי נפרד מהחוסן הלאומי, קביעת הסטנדרטים הבינלאומיים והיתרון המבצעי. המבחן המרכזי בעקבות הביקור יהיה היכולת לתרגם את הכוונה האסטרטגית למנגנונים בני־קיימא כגון פרויקטים של ייצור משותף, קביעת תקנים והקמת קבוצות עבודה קבועות.

ברוכים הבאים לאיראן החדשה

מוקדם עדיין לסכם את השפעות מבצע 'זעם אפי' – 'שאגת הארי' על המצב בתוך איראן. הטענה המרכזית שאפשר להעלות לדיון, היא שהמבצע מסמל את נקודת המעבר (Tipping Point) מתיאוקרטיה חזקה לדיקטטורה חלשה. זהו תהליך שנמשך כבר שני עשורים לפחות, אך המלחמה גרמה לשינוי בלתי הפיך. במסגרת זו ניתן לדבר על 'מות' רעיון שלטון חכמי הדת, פגיעה בלכידות צמרת המשטר, הקצנת הגישה האסטרטגית והפעולה כלפי האזור, התגברות הרצחנות של הדיכוי, התכנסות כלכלית לסיוע לתומכי המשטר על חשבון הציבור הרחב שיעבור לקרב הישרדות, וכפועל יוצא פחות מחאה ויותר אלימות. מדובר במדינה שונה בתכלית מזו שהסתכלנו עליה וניתחנו אותה עד כה הטומנת בחובה סיכונים אך לא פחות מכך הזדמנויות מהותיות, באופן שמחייב ביצוע הערכת מצב ותכנון חדשים לחלוטין.

ניתוח משווה של תפיסות המיגון בישראל שוויץ ופינלנד והשלכותיהן על ביטחון העורף

בשנת 2026, כאשר טכנולוגיית היירוט מגיעה לנקודת מיצוי מול איומי רוויה וחימוש כבד, ואיום גרעיני נמצא מעבר לפינה נחשף העורף הישראלי במערומיו: האמת המדאיגה היא שבזמן שפינלנד ושוויץ יצרו שרידות לאומית מוחלטת עם מקלט לכל אזרח, ישראל נותרה עם שליש מהאוכלוסייה ללא מיגון בסיסי וסבך ביורוקרטי שחונק כל ניסיון התמגנות. בעוד שבארצות אלו נערכו לאיומים קיצוניים, כולל עימות גרעיני, באמצעות מקלוט המוני ודוקטרינת "הגנה כוללת", ישראל נותרה עם אשליה של "הגנה מושלמת" ותקצוב חסר של תוכניות לאומיות. המאמר מנתח את הכשלים המבניים במיגון הישראלי ומציע רפורמה דחופה לאימוץ מודל של חוסן לאומי ושרידות פיזית, לאור המתרחש במלחמה מול איראן ולפני שקו ההגנה הבא ייפרץ.

המשגה מחדש של המערכה נגד איראן דרך הליבה השלטונית: גישת מרכזי כובד

נייר זה מנתח את המערכה האווירית נגד איראן באמצעות "מודל חמש הטבעות", תיאוריה צבאית שפיתח ג'ון וורדן, בשלהי שנות השמונים. המודל מזהה חמישה מרכזי כובד של האויב שיש לתקוף במקביל כדי להביא להתמוטטותו המערכתית. המאמר בוחן את דרכי הפעולה הנוכחיות מול איראן וטון כי נדרשת חשיבה אסטרטגית חדשה, כזו שלא תתמקד רק במטרות צבאיות מובהקות, אלא תציב במרכז את "הליבה השלטונית" - הטבעת הפנימית והחשובה ביותר במודל של וורדן.

מדוע הסירה ארה"ב את סנקציות הנפט על איראן?

ב-20 במרץ 2026 הודיעה ארצות הברית על הסרה זמנית, למשך שלושים יום, של הסנקציות על מכירה ומסירה של נפט איראני שכבר נמצא בים. ההיתר חל רק על נפט שהועמס על מכליות עד אותו יום, ושייפרק עד 19 באפריל. המהלך לא נועד כמחווה לאיראן, אלא כדרך להזרים במהירות לשוק העולמי עשרות מיליוני חביות שכבר הופקו, ובכך להקל את הלחץ על מחירי האנרגיה לאחר השיבושים החמורים במצר הורמוז, ולקנות לארה"ב זמן נוסף להגשים את מטרות המלחמה.

אחרי 'שאגת הארי': ניתוח עתידים אפשריים

הישגי המבצע המשותף האמריקני-ישראלי 'זעם אפי'-'שאגת הארי' כבר משנים באופן מהותי את מצבה האסטרטגי של איראן. עם זאת, מספר משתנים מהותיים נמצאים בסימן שאלה, ולכן נכון לנתח את העתיד במתודולוגיה של 'עתידים אפשריים' (Alternative Futures) ולהפיק מהניתוח משמעויות. בנייר זה מנותחים 'עתידים חלופיים' לתרחישי ההתפתחות האפשריים, למאפיינים של המשך שלטון המשטר הקיים ולפני מצב חדש ומשטר אחר באיראן. המסקנות העיקריות: נכון להתחיל להיערך למהלכי אכיפה לאחר הפסקת המלחמה וליצור את התנאים הנדרשים לסבב נוסף ('עם כלביא 3'); יש לגייס את הקהילה הבינלאומית – על בסיס קואליציה מלוכדת ותקיפה - לדרישה ל'הסכם 'אמיתי' ('CNOHMP Deal': Chemical, Nuclear, Oppression, Hormuz, Missiles, Proxies); נכון להגביר את המאמץ לאיתור, דחיפה ותמיכה של דמויות שיוכלו לשמש ראשי משטר המוביל את איראן לגישה אחרת: 'גורבצ'וב' במשטר הקיים ו'מלך' במשטר אחר.

איראן כסוגיה הינדו־פסיפית:
תגובות אוסטרליה, דרום קוריאה, יפן והודו למשבר ינואר 2026

המשבר הפנימי באיראן בינואר 2026 אינו עוד אירוע "מזרח־תיכוני" במובן הצר, אלא אתגר חוצה־מרחבים עבור מדינות ההינדו־פסיפיק. איראן יושבת על צמתי־מפתח של אנרגיה וסחר (הורמוז), משטרי סנקציות ולחץ כלכלי אמריקני, ומסדרונות קישוריות חלופיים. המאמר מציג שתי טענות משלימות: ראשית, הזירה האיראנית מייצרת לחץ ישיר על מדינות אסיה דרך אנרגיה, סחר ושרשראות אספקה; ושנית, הפערים בין התגובות אינם מתמצים בדיכוטומיה של "ערכים מול ריאל־פוליטיק", אלא משקפים תמהילים של שלושה מנופים: מסגור ערכי־פומבי, ניהול סיכונים קונסולרי, וחישובי עלות־תועלת גיאו־כלכליים (אנרגיה/סנקציות/קישוריות). בהשוואה בין אוסטרליה, דרום קוריאה, יפן והודו, עולה כי "ערכים" מתפקדים גם כנכס אסטרטגי של מעצמות בינוניות, בעוד יפן והודו נוטות למסגור זהיר יותר בשל חשיפה לעלויות מערכתיות של שיבוש אנרגטי ופגיעה בנכסי קישוריות (כגון צ׳אבהאר ו־INSTC). לבסוף, המאמר מציג לקחים לישראל: בניית לגיטימציה באמצעות מתווכים דמוקרטיים, מסגור גיאו־כלכלי עקבי של איראן, והתאמת ציפיות מול לחץ אמריקני כך ששותפות אסייתיות יוכלו להתקרב לעמדה מערבית בלי לשלם מחיר בלתי־נסבל.