מיליציות אל-חשד אל-שעבי: בתווך שבין אינטגרציה לדצנטרליזציה

מאת 27 ספטמבר 2019

מבט מבס"א מס' 1,301, 27 בספטמבר 2019

תקציר: סבב התקיפות על בסיסי המיליציות החברות בארגון אל-חשד אל-שעבי הוביל לדיון בשיח התקשורתי בדבר השפעתן על עתידה של עיראק. חרף האולטימטום שהציב ראש ממשלת עיראק, מספר מיליציות הפועלות תחת הכוונה איראנית לא נעתרו לדרישה להשתלב בצבא עיראק. כתוצאה מכך נוצר פולמוס המשקף נאמנה את הלך הרוחות בין תומכי איראן למתנגדיה והעלול להשפיע על עתיד ריבונותה של עיראק.

התקיפות האחרונות על בסיסי מיליציות אל-חשד אל-שעבי (גיוס עממי) הפועלות בעיראק העלו לדיון מחודש את שאלת נוכחותן של מיליציות הפועלות בנפרד מצבא עיראק. מיליציות אלה, אשר בחלקן הגדול נתמכות על ידי הרפובליקה האסלאמית, נוסדו עקב המשבר שנוצר בצבא עיראק לאחר כיבוש העיר מוסול בידי ארגון המדינה האסלאמית ביוני 2014. הזרז להקמת הארגון נבע מפסק הלכה – "חובת התגמול" (פתוא אל-ואג'ב אל-כפאא) – שפרסם איתאללה עלי סיסתאני, בכיר אנשי הדת בזרם השיעי העיראקי. פסק הלכה זה קרא לגיוסו של כוח עממי כנגד הסכנה העומדת בפני עיראק ככלל והקהילה השיעית בפרט.

בפברואר 2016 אישר הפרלמנט צו המורה על שילוב אל-חשד אל-שעבי בכוחות המזוינים העיראקיים והתנתקותם של חבריו מכל מסגרת פוליטית. בפועל לא יושמה הנחייה זו שכן המציאות הכתיבה תנאי משחק שונים בתכלית. המלחמה בדאע"ש הובילה לשיתוף פעולה בין צבא עיראק, כוחות הפשמרגה הכורדים, ומיליציות אל-חשד אל-שעבי שהיו נתונות הלכה למעשה תחת פיקוד עצמאי איראני.

עם שוך הקרבות ניצב הארגון בפני שתי חלופות: להשתלב במנגנוני הביטחון של עיראק או להתפרק מנשקו ולפנות למערכת החברתית-פוליטית. מגמות אלו היו למורת רוחה של טהראן שהשקיעה מאמצים רבים כדי לשמר כוח פוליטי וצבאי הנתונים למרותה, על פי התבנית אותה יישמה בלבנון.  אלא שמאז השתנו פני הדברים שכן ארגון הטרור הרצחני מוגר (ברובו) ועיראק נמצאת בתהליך שיקום והשבת הריבונות העצמית.

 במאי 2018 התקיימו בחירות לפרלמנט העיראקי שהורכב מ- 329 חברים. מבחינתה של איראן היוותה מערכת הבחירות הזדמנות פז למימוש תכניתה לשילוב המיליציות הנתמכות על ידה כציר פוליטי רב השפעה בזירה הפנים-עיראקית. לשם כך הוקם מנגנון פוליטי חדש בשם "קואליציית פתח" (בראשותו של האדי עאמרי) שכלל נציגי מיליציות שיעיות הנתמכות על ידי טהראן, ובכללן ארגון בדר, עצאאִ'ב אהל אל-חק, כתאאִ'ב חזבאללה וכתאאִ'ב אל-אמאם עלי. עם ספירת הקולות ניצבה "קואליציית פתח" במקום השני וזכתה בארבעים ושמונה מושבים בפרלמנט החדש. באותן בחירות זכתה קואליציית "סאירון", בהנהגת מוקתדא צדר, במקום הראשון עם 54 מושבים ובמקום השלישי התמקמה "קואליציית אל-נצר" (בהנהגת חיידר עבאדי), עם 42 חברי פרלמנט.

חרף התנגדותה של איראן, בחודש יולי השנה הוציא ראש ממשלת עיראק, עאדל עבד אל-מהדי, אולטימטום לכוחות אל-חשד אל-שעבי המורה על שילובן במנגנוני הביטחון של עיראק עד לסוף אותו חודש. עם זאת, ועל-אף העובדה שהתאריך הנקוב כבר חלף, לא נראה כי בכוונת מפקדי המיליציות השיעיות ליישם את ההנחיה. לראיה, נוכחותה של מיליציית אל-מונתט'ר (הפועלת באזור הכורדי) עלתה לכותרות עקב סירובה להתפנות מאזור מוכה קרבות זה חרף הלחץ שהפעילה ארה"ב על הנשיא ברהם סאלח וראש הממשלה עבד אל-מהדי.

מבחינתה של הרפובליקה האסלאמית מהווה הפיכתה של עיראק למדינת חסות צעד הכרחי ליישום "ציר ההתנגדות" שהגה מחולל המהפכה. תבנית רעיונית זו נשענת על ארבעה מעגלים:

  • חדירה באמצעות עוצמה רכה, קרי, סיוע בהקמת מרכזי תרבות ורווחה, הכוונה אסלאמית במטרה להביא "לקרוב לבבות" ואהדה לתורת "שלטון חכם ההלכה".
  • הקמת מיליציות לוחמות הפועלות במימון, הכוונה והכשרה של משמרות המהפכה במטרה לייסד מנגנון הפועל במקביל לצבא עיראק.
  • השקעת משאבים בשיקום הריסות המלחמה, בדגש על תשתיות טלקומוניקציה, פיתוח תעשייתי ושיקום ערים.
  • שילוב המיליציות ככוח פוליטי רב השפעה במטרה להיות שותף פעיל בגיבוש מדיניות החוץ והפנים בהתאם לאינטרס האיראני.

תבנית אופרטיבית זו יוצרת, הלכה למעשה, זרועות תמנון רבות השפעה המשלבות בין הממדים הצבאי, הפוליטי, הכלכלי, ולא פחות חשוב מכך, כסוכן השפעה תרבותית.

במבט לאחור דומה כי הצלחת "המודל הלבנוני" (באמצעות חיזבאללה) שימשה כקרש קפיצה ליישומו של המודל בעיראק, בסוריה ובתימן. עם זאת, ועל אף תלותה הכלכלית של עיראק בשכנתה ממזרח, נתקלת נוכחות המיליציות השיעיות הסרות למרותה של איראן בהתנגדות מצד גורמים מבית ומחוץ כאחד. לא בכדי עורר סבב הפגיעות בבסיסי ומחסני התחמושת של הארגון בעת האחרונה דיון מחודש בדבר נוכחותן של מיליציות אל-חשד אל-שעבי על אדמת עיראק. לראיה, לצד דברי הגינוי ואיומי התגובה (בדגש על פגיעה בחיילי ארה"ב המוצבים בעיראק) נשמע גם קול אחר המתנגד להמשך פעילותן של מיליציות אלה מחשש לפגיעה בריבונותה של עיראק.

תקיפת הבסיסים נתפסת כניסיון לשיבוש תכניתה של טהראן לביסוס אחיזתה במרחב העיראקי (כמו גם, הסורי והלבנוני) לשם הקמת מסדרון קרקעי היוצא משטחה ומסתיים באגן הים התיכון. עקב כך ניתנה הוראה לאבו מהדי אל-מוהנדס להיערך להקמת זרוע אווירית שתפעל לצד הכוחות הרגליים של מערך המיליציות. מעניין לציין כי ההוראה נתנה למוהנדס המשמש כסגן יושב ראש הארגון ולא לפאלח פיאד המשמש כיו"ר הארגון, עובדה העשויה להצביע על מחלוקת בקרב הארגון בנוגע למילוי ההוראות המגיעות מטהראן.

מבחינתה של איראן, ציר פעולה נוסף קיבל ביטוי עם הפצת תמונתו של של מוקתדא צדר (מנהיג מפלגת "סאירון") היושב בין המנהיג העליון ומפקד כוח קודס בטקס לציון יום העָאשׁוּרָא. מהלך זה נתפס כאיתות כי מנהיג רב השפעה זה נמצא תחת מרחב השפעתה של איראן. ואכן, נוכחותו של צדר באיראן עוררה פולמוס פנימי בעיראק בין המצדדים בהידוק הנוכחות האיראנית למתנגדים לה.

מחד גיסא, היו שטענו כי נוכחותו של איש רב השפעה זה תחזק את השפעתה של טהראן ותעיב על עצמאותה של עיראק. מאידך גיסא ניצבו אלה אשר שיבחו את המהלך והדגישו כי אך טבעי הדבר שמנהיג שיעי יהיה נוכח בטקסי האבל לזכרו של האמאם חוסיין. מטעמו של צדר נמסר כי הוא נהנה מקשר טוב עם כלל המדינות השכנות וכי מנהיגי האזור רוכשים כבוד לעמדותיו הלאומיות. ראוי לציין כי לא מכבר נענה צדר לאולטימטום שהציב ראש ממשלת עיראק והודיע כי יפעל לשילובה של מיליציית "סראיאת אל-סלאם" במנגנון הצבאי העיראקי, וזאת בניגוד לעמדת מפקדי המיליציות השיעיות החונות בצלה של איראן שהצהירו על התנגדותם למהלך.

ניתן לסכם ולומר כי מאז כינונה של הרפובליקה האסלאמית פועל המשטר ללא לאות לקידום האידאולוגיה המהפכנית ברחבי העולם המוסלמי. מטבע הדברים שמשו התפרקות עיראק עם סילוקו של סדאם חוסיין והמבנה הדמוגרפי של המדינה קרקע פורייה לקידום תפיסת עולם זו. ראש ממשלת עיראק, המודע היטב לאתגר הגדול הניצב לפתחו באשר לשילובן של המיליציות בצבא עיראק, ניצב אפוא בין הפטיש לסדן: בין טהראן החותרת לנצל את חולשותיה המבניות של עיראק להגברת מנוף השפעתה לבין ארה"ב (ובמידה מסוימת גם ערב הסעודית וישראל), המשמשות משקל נגד לשאיפה האיראנית להפיכתה של עיראק למדינת חסות.

גרסה PDF

* ד"ר דורון יצחקוב הנו חוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן ומחברו של הספר "איראן-ישראל 1963-1948: קשרים בילטרליים בצל שותפות אינטרסים במרחב גאופוליטי משתנה".

Dr. Doron Itzchakov
ד"ר דורון יצחקוב

(דוקטורט מאוניברסיטת ת"א) מומחה להיסטוריה של איראן המודרנית, יחסי איראן-ישראל, מדיניות החוץ של איראן.