היש עתיד לתחזיות על העתיד?

מאת 19 אוקטובר 2017

מבט מבס"א מס' 619, 19 באוקטובר 2017

תקציר: על-פי הפסיכולוג האמריקני פיליפ טטלוק "חזאי-על" הם קבוצה איכותית ומצומצמת הבולטת ביכולת חיזוי משופרת ביחס לחזאים "רגילים". אנשי הקבוצה מתאפיינים בהתעניינותם בתחומי ידע מגוונים מעבר להכשרתם הפורמלית, במודעות להטיות קוגניטיביות, בהתעדכנות מתמדת בחדשות ובאינטליגנציה גבוהה. עם זאת, טטלוק מודע היטב כי במקרים רבים המציאות הסבוכה על תפניותיה הבלתי צפויות תערער גם תחזיות מלומדות.

עיון בספרם של פיליפ טטלוק ודן גרדינר – המדע שמאחורי אמנות הניבוי

יצר ההישרדות הטבוע בבני האדם משחר לידתם, דורש לגלות אלו בשורות טומן בחובו העתיד, שואף לצמצם אי-ודאות, לדעת מה יעלו הימים שיבואו, ולחזות אירועים מדיניים וצבאיים שהינם קריטיים לביטחון הלאומי. ר' שלמה בן יצחק (רש"י, המאה ה-11) מפרש את הפסוק " אשרי אדם מפחד תמיד" (משלי כח, ט"ו) -"זה הדואג לראות את הנולד שלא תארע תקלה". שאול המלך בייאושו מחמת לחץ הפלישתים, פנה לבעלת האוב אשר העלתה בפניו את שמואל הנביא המבשר לו על אובדן מלכותו; במקדש בדלפי שביוון העתיקה נודעו הנבואות המעורפלות של הנביאה הדלפית פיתיה בעניינים מדיניים ובכל צרה ופורענות, אותן פרשו כוהנים שעמדו סביב; הרומאים התבוננו בקרביים של קורבנות בעלי חיים, וקראו בספרי הנבואות של הסיבילה Sibylla)) שנשמרו במקדש יופיטר; במאה ה-16 היה זה נוסטרודמוס "שנבואותיו" נפרשות לדעת מעריצים ומבינים באסטרולוגיה, עד ימינו אלה ומעבר להם. המשותף לכל הניבויים הללו – ששפעו באסונות – הייתה העובדה שהם לא בחנו את המציאות הממשית אלא העלו חזיונות מתוך חוויה נפשית-רגשית המתחברת ישירות עם האל או האלים.

מאז המאה ועשרים לערך, קשרים עם רוחות פינו את מעמדם לטובת תחזיות של מומחים (היסטוריונים ומדע המדינה) הנעזרים – מלבד לקחים היסטוריים אוניברסליים הנתפסים ישימים לימינו – בשיטות סטטיסטיות, כמותיות, במודלים המזקקים את הכאוס בעולם למשתנים אחדים, ובאיתור "תבניות" שניתן לדלות מהיסטוריה עשירה ושמהן אפשר לבסס מתאר על העתיד להתרחש, בבחינת ההיסטוריה חוזרת (ההיסטוריה אמנם חוזרת, אבל במציאות הייחודית במידה מכרעת רק לה). המתודות הללו מתובלות בהבזקי אינטואיציה של מאפייני אירועי הזמן והמקום.

האם הידע ההיסטורי העצום שנצבר וטכניקות ההערכה המגוונות שיפרו את תחזיות המומחים? די לעיין בהערכות המומחים כדי להתרשם כי הם כשלו מהותית בתחזיותיהם ובהבנת המציאות: התמוטטות ברה"מ – עלות המחקר הסובייטולוגי בארה"ב, שהסתכמה בשלושים מיליארד דולר בשנים 1990-1970 לא הציעה שום חלופות מלבד המשך התעצמותה של ברה"מ; משבר הצבת הטילים הסובייטים בקובה ב-1962 – קהילת המודיעין האמריקני העריכה כי זהו מהלך מטופש, כשלמעשה הסובייטים כבר עשו זאת; אותו מודיעין קבע כי התוהו ובהו בו שרויה איראן בחודשים שלפני המהפכה אינו משקף מציאות קדם מהפכנית; במלחמת יוה"כ – עד הרגע האחרון הוערכו מהלכי הצבא המצרי לאורך התעלה "כתרגיל" בלבד; "האביב"/"חורף" הערבי – עד הרגע שבו נהרו המונים לכיכר תחריר בקהיר, ובדרעא שבסוריה יצאו לרחובות, סברו המומחים "כי אין חדש תחת השמש", וכי הצבא ומנגנוני הביטחון ירמסו את המפגינים עד מהרה; הופעת דאע"ש שחוללה זעזועים אזוריים ובין-לאומיים בלתי פוסקים. הרשימה עודנה ארוכה על אף שלאחר ההפתעות "הופקו לקחים" ארגוניים, מתודולוגיים והצגת חלופות להערכת המודיעין ("פרקליט השטן").

הפסיכולוג האמריקני פיליפ טטלוק, מחבר הספר "תחזיות – על המדע שמאחורי אמנות הניבוי" בקיא היטב בכישלונות הטראומתיים הללו ובסיבותיהם, ולמרות זאת הוא סבור כי אפשר לראות את הנולד, וכי נתח גדול מהמציאות שלנו הינו בר-חיזוי. כיצד הגיע למסקנה כה מרחיקת לכת? במשך עשרים שנים ויותר בחן טטלוק את תחזיותיהם של קבוצות מומחים בסוגיות של ביטחון לאומי, ושל יותר מעשרים אלף הדיוטות "בעלי סקרנות אינטלקטואלית" שהתנדבו, לאחר סינון, לחזות אירועים שונים: האם המחאות ברוסיה יתרחבו?, האם תפרוץ מלחמה בחצי האי קוריאה?, האם מחיר הזהב יצלול? מניתוח תשובותיהם של המומחים וההדיוטות איתר טטלוק קבוצה מצומצמת של אנשים שאותם הכתיר "כחזאי על" (superforecasters). הם התקרבו, במקרים מסוימים, לתוצאה החזויה עד כדי 80%! (הוא מתרכז בעיקר בתחזיות מזג אוויר). לטענת טטלוק על מנת לחזות את העתיד לא די בתכונות שייחדו את חברי הקבוצה כמו אינטליגנציה גבוהה, תחומי התעניינות מגוונים, התעדכנות מתמדת במתרחש בעולם, ומודעות להטיות קוגניטיביות. התכונות הללו, המאפשרות שיפור התחזית במהלך עיצובה, חשיבות עצומה כנקודת זינוק לביסוס תחזיות, אך המפתח הוא הדרך שבה הם חשבו. טטלוק נשען על אבחנה יסודית של ישעיהו ברלין בין "שועל היודע הרבה דברים לקיפוד היודע דבר אחד גדול".

השועלים נטולי קיבעון מחשבתי – מדברים על הסתברויות ולא על ודאויות, מסוגלים לשנות את דעתם, מנסחים השערות ולא עמדות, חושבים במסגרות זמן מוגדרות וחותרים לסינתזה הדורשת שילוב בין שיקולי דעת סובייקטיביים לעילא, המייצרת עמדת כלאיים בין יונים לבין ניצים ומגיעים למסקנה.

הקיפודים לעומתם, הוא דוגמתיים – ממוקדים בפרשנות אחת ובתחזית אחת הדוחסת בעיות מורכבות לתבניות מועדפות של סיבה ותוצאה ודוחים מחשבות שאינן עולות בקנה אחד עם הרעיון הגדול שלהם. הניתוח שלהם חד-ממדי ופשוט. הוא אינו מביא בחשבון נקודות מבט נוספות ושאלות מציקות, ועל כן אטרקטיבי יותר בעיני המחליטים. האם גילוי "חזאי-העל" המחוננים מחדד את התחזיות מפני הפתעות שבדרך? הצעותיו של טטלוק באשר לתכונות הנדרשות מחוקרים מועילות אך אינן חדשות. הספרות העשירה של ההפתעה מתמקדת בעיקר בפתולוגיות הפסיכולוגיות, הארגוניות והפוליטיות שלה שמהן ניתן ללמוד גם על המכשלות המעוותות את שיקול דעתנו.

טטלוק מדגיש כי דרכם של "חזאי-העל" היא לפרק את הסוגיה (פרמיזציה) לסדרה של תת-שאלות. כך למשל לשיטתו, ניתן לפרק את השאלה האם חיזבאללה ייזום מלחמה נגד ישראל ב-12 החודשים הקרובים, לסדרת שאלות: באילו נסיבות תתמוך איראן במהלך כזה? כיצד תגיב רוסיה, הכוח הדומיננטי בסוריה המבטיח את שלטונו של בשאר ופועלת בשת"פ עם חיזבאללה? אלו נסיבות פוליטיות בלבנון, שבה חיזבאללה הוא שותף מרכזי, עלולות להניעו למהלך כוחני? כיצד תגיב ארה"ב? מה ימנע מחיזבאללה מלתקוף? האם צה"ל ניתפש כמי שאיבד בנסיבות מסוימות את כוח ההרתעה שלו? האם יגביל את עוצמת תגובתו מחשש להתעמת עם הרוסים? האם בתוך הארגון שוררת הסכמה? מהן הנסיבות השוררות בזירה האזורית והבין-לאומית שיעניקו לחיזבאללה מרחב פעולה?

"חזאי-העל" תרים אחר אותות מבשרים שאינם ברורים מאליהם וחייבים להתרחש לפני מפנה; אבחנה בין דרגות שונות של אי-ודאות; התחזית חייבת לתחום פרק זמן מוגדר; שילוב בין "נקודת מבט חיצונית" – מה אנו יודעים על תופעה מסוימת לפני האירוע הנוכחי העומד לפנינו, ל"נקודת מבט פנימית" שהיא פרטי המקרה המסוים, ובחינת תחזיות מגוונות.

טטלוק ער לעובדה כי אין מודל אשר יכול להכיל את המציאות הרוויה בתפניות שבהן המקריות רומסת את המיומנות, וכי גם החזאים הטובים ביותר אינם חסינים מפני כישלון שהוא תוצאה של ביטחונם המופרז ביכולותיהם הנובעת מ"אשליית השליטה" שהיא גם "אשליית החיזוי". כדוגמה הוא מדווח על קבוצה של חתני פרס נובל בפיזיקה וכלכלה, מומחים בעל שם בתחום הפסיכולוגיה והסובייטולוגיה, אנשי מודיעין בכירים, קציני צבא בכירים ופקידי ממשל שהתכנסו לדון בדרך שבה ברה"מ תלך בעידן שלאחר ברז'נייב, וטעו לכל אורך הדרך, איש איש על-פי עמדתו הליברלית או השמרנית. ואם במומחים אנו עוסקים, בכירי הבנק המרכזי של ארה"ב (הפדרל ריזרב), קבעו נחרצות באוגוסט 2008 – רגע לפני המשבר החמור ביותר בכלכלה העולמית ולא רק בארה"ב – כי "רמת הסיכון המערכתית ירדה דרמתית, אולי אפילו לאפס". בהקשרים אלו, מצטט טטלוק את חוקר הכלכלה ההתנהגותית דניאל כהנמן, לפיו מומחים מנוסים בחיזוי לא יצטיינו הרבה יותר מסתם קוראים קשובים של "הניו יורק טיימס". פרופסור יהושע אריאלי המנוח עומד על "הפרדוקס של הוודאות" הנעוץ בעובדה שהאי-ודאות וחוסר היכולת לחזות את העתיד גדלות בתקופה שבה יש אפשרות כמעט בלתי מוגבלת לצבור מידע ולנתח בו בזמן תהליכים ומאורעות עכשוויים. הוא מביא מדברי המשורר והוגה הדעות הצרפתי פול ואלרי (Valery) לפיהם במצב של תלות הדדית כלל עולמית התוצאות של מאורעות ושל פעילויות במישור הבין-לאומי לא ניתנת עוד לחישוב, והעתיד הופך להיות בלתי ניתן לחיזוי. גם תאוריות במדעי החברה סובלות מהפגם האופייני של כל הסבר סיבתי, כלומר מכלול של גורמים כשלעצמו לעולם אינו משמש תנאי מספיק להתרחשות אירוע כל שהוא.

חרף ביטחונו הזהיר של טטלוק ביכולת הניבוי של נבחרת החזאים שלו, גם קודם לעידן "חזאי העל" היו בהיסטוריה של ההפתעות, שמאז ומתמיד לא חסרו בידיעות רבות ומגוונות על הסופה המתקרבת, יחידים שניתחו בבהירות כי תמונת המצב שגויה לחלוטין, אולם קולם טבע בדימויי מציאות השגויים לעיתים קרובות, ובמחויבות לדימויים שלהם, בעוד הקברניט רוצה להיחלץ מהדילמות שלו ולקבל תשובה ברורה, ולא בנוסח "מצד אחד… ומצד שני". לחוקרים יש נטייה להתמקד בנתונים כמותיים הנחשבים "אובייקטיביים". הם פחות רגישים לניואנסים, וממעיטים בשיקולים נרחבים של גורמים "רכים" – הקשים לניתוח בשל סבך קשרים מערכתיים, ומוערכים כספקולטיביים וכפופים לכל סוגי ההטיות. קושי מהותי נדיר לחיזוי (ביחס להפתעות) הוא החלטת היריב לחולל תפנית יסודית במציאות קיומו ולהמר ולתקוף בניגוד לכל חישובי עלות-תועלת של החוקרים.

לפי פילוסוף המדע קרל פופר, תחזיות אינן תאוריות מדעיות הניתנות לאימות באמצעות ניסוי להפרכתן, אלא השערות בלבד (או השערות מלומדות – guesstimate), וכי שום פרשנות אינה יכולה לטעון לבלעדיות על האמת שמקורה בזווית הראיה של החוקר. יתרה מכך, עלינו להשלים עם העובדה שכל ידע אנושי מעורב בשגיאות, בדעות הקדומות ובתקוות שלנו.

ואולי עתיד התחזיות טמון בתוכנות אלגוריתמים אשר הולכות ומתפתחות בשנים האחרונות כפי שסבור טטלוק – המסוגלות לעבד כמויות מידע מגוונות בסוגיה מסוימת ולהגיע למסקנה ברורה על הצפוי להתרחש. מעניין יהיה להכניס לתוכנות הללו את כל המודיעין שנאסף לקראת מלחמת יוה"כ ופרל הרבור ולגלות מה המסקנה שתעלה. מצד שני, האין המידע הכמותי והאיכותי המגוון שנאסף בשני המקרים לא היה מספיק דיו כדי לעמוד על הצפוי להתרחש?

גרסה PDF

יהושע טייכר שרת בחטיבת המחקר של אמ"ן וביחידה הפסיכולוגית בצה"ל.

סדרת הפרסומים מבט מבס"א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.