מבט מבס”א מס’ 1,435, 4 בפברואר 2020
תקציר: הערכת מצב שנתית היא חלק מעבודת המודיעין השומרת על רציפות מחקרית – בחינתה של הערכת השנה שחלפה ונקודת מוצא לשנה הבאה. התוצאה לרוב דומה ומשאירה אותם סימני שאלה. ככל שהמציאות הכאוטית האזורית מחריפה ומהלכי השחקנים המקומיים והזרים נעשים בלתי צפויים, גוברת הנטייה להישען על תחזיות מתוך אשליה המקנה תחושת ביטחון ושליטה במצב והמצביעה על דרכי פעולה הנגזרות מהן, אך בפועל מגבירה את אי הוודאות. במציאות זו ראוי לשקול הערכת מצב חצי שנתית (או אפילו רבעונית) מקוצרת שתבחן את אמינות התחזיות בחודשים שחלפו ותצביע על מגמות במחצית השנה הבאה.
על-פי דיווחים תקשורתיים בישראל, הריגתו של קאסם סולימאני חייבה שינויים בהערכת המצב השנתית של אמ”ן לשנת 2020. זו הפעם הראשונה ככל הידוע שמתפרסם דיווח גלוי המציג את הקושי המשמעותי ביותר של כל ארגון מודיעין הנוגע בליבת קיומו – חיזוי התפתחויות עתידיות של אויבים לטווח הקצר והארוך, ולא פחות מורכב מכך, הבנת הסביבה ואיתור השינויים החלים בה. ספרים העוסקים בכשלי מודיעין, סיבותיהם, והצעות לשיפור תחזיות משתרעים לאורך קילומטרים של מדפים ודומה כי חרף הפקת לקחים ארגוניים, מתודולוגיים ופסיכולוגיים לא הרבה השתנה אם בכלל. הבעיה המרכזית אינה מחסור במידע, ולעיתים אף לא טעות בפרשנותו, אלא במשובים המתחוללים בין אירועים שונים המבודדים זה מזה ונפגשים בצומת דרכים בנסיבה מקרית הנתפסת כמינורית והמייצרת תפניות המשבשות את הערכת המצב של המערכת כולה. חישובי מאזן כוחות מתקיימים בין הצדדים אך היריב עלול להמר – במקרה שהוא סבור שהוא נמצא בנחיתות צבאית; מחמת השפלה מתמשכת; מצור כלכלי מחניק; חשש לאובדן לגיטימציה מבית; אובדן מעמד אזורי; כמו גם ניצחון מקבלי ההחלטות הרדיקלים על הפרגמטיים. גם פערים תרבותיים משבשים את הבנת תכני מסרים וכוונות הצדדים.
מידע “קשיח” הנחשב “אוביקטיבי” הוא לעיתים חסר עומק ופוריות, רגיש פחות לניואנסים וממעיט בשיקולים נרחבים של גורמים “רכים” ובלתי מדידים הקשים לניתוח ומוערכים כספקולטיביים. מכיוון שסיבה ומסובב כרוכים זה בזה אין בנמצא נקודה ארכימדית כנקודת מוצא בטוחה להתבונן במציאות. הסופר רוברט מוסיל מחבר האיש בלא תכונות כותב על “חוש האפשרות” שניתן להגדירו בכושר לחשוב דברים שאף הם יכלו להיות ולא להחשיב את המצוי יותר ממה שאינו מצוי.
גם אם חוקר או שניים יציגו מידע המצביע על אופק מתקדר הרי שהסיכוי לשינוי בהערכת מצב אסטרטגית אפסי מאחר שברוב המקרים שיקולי קבוצת המחליטים אינם בתחום המודיעיני (קשיחות אידיאולוגית מעוותת מציאות, לקחי עבר, חוויות אישיות בקריירה, השלכות על מעמד פוליטי, התמקדות בצד השווה – ולא השונה – של אירועים היסטוריים, וכיו”ב). המודיעין והמחליטים מעדיפים פרשנות אחת של ההווה ותחזית אחת של העתיד. שניהם מהווים חלק מהבעיה ולא הפתרון. המציאות הכאוטית במזה”ת המחברת את מדינות האזור והזירה הבינ”ל מאיצה התפתחויות והפתעות שאין לשערן. התפתחות זאת מחדדת את פרדוקס ההערכה – מבול המידע המגיע מרחבי התקשורת וקצב מהלכים ותגובות של השחקנים בזירה מעצימים את השאיפה לבהירות ולביטחון אך מגבירים את אי הוודאות.
הערכת המצב השנתית של אמ”ן משמשת את מערכת הביטחון גם כבסיס להערכותה לשנה החדשה בתיעדוף בקידום פרויקטים עתירי תקציב. אך כפי שראינו השנה, כמו גם בשנים קודמות, פוטנציאל הזעזועים משבש הערכות מצב. ראוי על כן לשקול הערכת מצב חצי-שנתית מקוצרת שתבחן את אמינות התחזיות בחודשים שחלפו ותצביע על מגמות במחצית השנה הבאה. במקביל תתקיים הערכת מצב שנתית שתתמקד בפיתוח אמצעי לחימה וטכנולוגיה הקיימים ואלו העתידים להופיע בזירה לשמירת היתרון האיכותי והעליונות הצבאית המתחייבים גם ברגיעה יחסית. וזאת משום שפרויקטים טכנולוגיים ורכישת אמצעי לחימה הם תהליכים ארוכי טווח ואינם קשורים בשנה מסוימת.
* סא”ל (מיל’) יהושע טייכר שירת בחטיבת המחקר של אמ”ן וביחידה הפסיכולוגית בצה”ל.