מב”ט מבס”א מס’ 2,121, 12 באוגוסט 2021
תקציר: תנועת ה-BDS היא תנועת התנגדות לקיומה של ישראל – בכל גבול שהוא – תומכת ב”זכות השיבה” ובהפיכת ישראל ל”מדינת כל אזרחיה”, תנועה המניפה סמלים נאציים, מפיצה קונספירציות והסתה, ובעיקר: יוצרת טרור פיזי וממשי בקמפוסים.
אין דבר משמעותי יותר מאשר הגדרתו של הנשיא הרצוג את ה-BDS כתנועת טרור. פוליטיקאים ומנהיגים ישראלים טרם עשו זאת, ואין הגדרה מדויקת והולמת יותר לתנועה זאת. זהו צעד מנהיגותי מהמעלה הראשונה שיש לקוות שיהפוך למדיניות: לתביעה מתמשכת, אדוקה, רצינית, בלתי פוסקת וחסרת פשרות – כלפי מדינות אירופה, ארה”ב והאו”ם – להכניס תנועה זו תחת קטגוריות ארגוני הטרור העולמיים.
העניין אינו סמנטי, וחבל שמדינת ישראל הייתה זקוקה למשבר גלידה בקיץ כדי להיזכר לרגע בקיומה של תנועה זו ובנזקיה. די להיכנס לאחד הקמפוסים האירופים, הקנדים או האמריקנים בעת ציון “חודש האפרטהייד”. נגיד זאת כך: לא רצוי להתבלט באותה עת כיהודי. ושוב – איני מדבר ברמה הסמלית. אם קיים אתגר שהנשיא הרצוג יכול למלא כהמשך ישיר לתפקידו הקודם כראש הסוכנות היהודית, זו יצירת מודעות בישראל לתופעת הטרור המזעזעת הזו.
משום מה, דווקא כאן, בישראל, סוגיה זו מושתקת. לא מדברים עליה, לא מלמדים עליה, ובמפתיע – לא מארחים באולפני התקשורת סטודנטים ישראלים או יהודים הלומדים בחו”ל על מנת שיספרו אודותיה. חוסר מודעות מוחלט.
גם הקבלה בשתיקה של חתימות שלל המרצים מכל אוניברסיטאות ארצנו – חיפה, באר שבע, בר-אילן – על מכתב התובע מהפרלמנט הגרמני לבטל הכרתו ב-BDS כארגון אנטישמי היא עניין שאינו פחות מפלאי. מכתב זה אינו רק נתינת יד לאנטישמיות. הוא נתינת יד לאלימות – לטרור של ממש – כנגד יהודים, ישראלים ותומכיהם בגרמניה. מי שלא מכיר את הווי הקמפוסים בחו”ל, יכול לחשוב בתום לב שמדובר בעוד מכתב תמיכה בתנועה רעיונית העוסקת בשליחת מאמרי דעה למדור הפובליציסטיקה של “הארץ”, ה”ניו יורק טיימס” או מקביליהם. היא לא.
והדבר המדהים הוא שאין בתנועה זו דבר שנעשה במחשכים: זו תנועה של התנגדות לקיומה של ישראל – בכל גבול שהוא. תנועה התובעת את “זכות השיבה”, את הפיכת ישראל ל”מדינת כל אזרחיה”, המניפה שלטים שבהם סמלים נאציים; מפיצה קונספירציות אנטי-ישראליות בכל נושא שהוא – החל מאירועי 11 בספטמבר ועד הפצת הקורונה ברחבי העולם; ובעיקר, וזה ממש העיקר: יוצרת טרור בקמפוסים כנגד כל מרצה בכל דרגה שרק מנסה ללמד קורס (במדעי החברה או הרוח) עם תפיסה מאוזנת לגבי הסכסוך הישראלי־ערבי. לא רק קידומו יעמוד בסכנה – גם שלומו ומסוגלותו להעביר בשלום סמינריון, מה שבסופו של יום יוביל לפיטוריו.
תנועת ה-BDS היא תנועת העלמת הקול היהודי או הציוני מהמרחב הציבורי החוץ־ישראלי, והיא לא בוחלת באמצעים: בין באמצעות חבירה לתאי שמאל קיצוניים ובין באמצעות חבירה לתאי ימין קיצוניים. והתומכים בה בישראל עושים זאת בתום לב עצום, עצום מדי, או ברוע לב עצום, עצום מדי. קריאתו הנכונה של הנשיא הרצוג צריכה להוביל לסיקור נרחב של פעילות ה-BDS. זו אינה תנועה העוסקת בגלידה. זו תנועת טרור.
המאמר התפרסם ב ישראל היום ב-25.7.2021.
פרופ‘ אודי לבל מרצה בביה“ס לתקשורת וחוקר במרכז בס“א, אוניברסיטת בר–אילן. עוסק בחקר קהילות זיכרון הקולקטיבי; קהילות אובדן, שכול וטראומה; ושיח בקהילות צבאיות.