משבר הקורונה מעורר את הצורך לבירור מחודש של הנחות היסוד ביחס המדינה לחקלאות כנכס לאומי חיוני. מחד גיסא, נוכח עצירת תנופת השוק הגלובלי מתכנסת כל מדינה לדאגה עצמית לסיפוק צרכיה. מאידך גיסא, בריאות הציבור תלויה לא רק באיכות השירותים הרפואיים אלא אף באיכות המזון וקל יותר למדינה לפקח בעצמה על סטנדרטים נאותים כשתהליך ייצור המזון הוא מקומי.