מה קרה לצבא הרוסי?
מאת ד”ר עדו הכט
מבט מבס”א מס’ 2,168, 16 במרץ 2022
תקציר: עיון בכל הידיעות המצטברות על התנהלות הצבא הרוסי במבצע באוקראינה מעלה תמונה של ניהול כושל ואף שלומיאלי, אי מימוש חלק מהעקרונות היסודיים של תורת המלחמה הרשמית של רוסיה והעדר מיקוד אסטרטגי מפריע לנו לזהות מה מנסים הרוסים להשיג. המצב פחות גרוע ממה שנדמה לנו, אלא שהמידע שאנחנו מקבלים הוא רובו ככולו ממקורות אוקראינים שיש להם עניין להציג את כישלונות הצבא הרוסי ולא את הצלחותיו ואף להגחיך אותו במסגרת הניסיון לפגוע ברוח הלחימה של חיילי האויב והציבור ברוסיה.
עיון בכל הידיעות המצטברות על התנהלות הצבא הרוסי במבצע באוקראינה מעלה תמונה של ניהול כושל ואף שלומיאלי, אי-מימוש חלק מהעקרונות היסודיים של תורת המלחמה הרשמית של צבא רוסיה, והעדר מיקוד אסטרטגי (כלומר, אי-קביעה חד-משמעית של מספר מצומצם של יעדים שהשגתם תיצור את התנאים להשגת ההישג המדיני המבוקש), שאולי מפריע לנו לזהות מה מנסים הרוסים להשיג, אך כנראה מפריע גם להם באותה מידה.
כל החוקרים הוותיקים של צבא רוסיה מופתעים לחלוטין – זה לא מה שציפו לראות.
אסייג בדבר אחד – החוקרים הוותיקים והמנוסים לא ציפו לראות גרסה חדשה של ‘מלחמת בזק’. זאת משתי סיבות:
- צבא רוסיה לא עושה דברים כאלה. השיטה שלו הרבה יותר מדורגת ושיטתית.
- באופן יחסי צבא אוקראינה הרבה יותר חזק מצבא רוסיה מאשר הוצג בתקשורת. הוא קטן יותר מצבא רוסיה, אבל לא בהפרש שהוצג. יתר על כן, הוא אחד הצבאות החזקים באירופה היום.
עם זאת, איש מהם לא ציפה לשלומיאליות המופגנת על-ידי הצבא הרוסי במהלך הלחימה עד עכשיו.
גם כאן אוסיף סייג: על-אף שלומיאליות זו, שעלתה לו בנפגעים רבים מאוד (אם כי לאו דווקא בכמות שהאוקראינים טוענים) והאטה מאוד את קצב התקדמותו ביחס לסביר, הוא הצליח בינתיים להבקיע את מערכי-ההגנה האוקראיניים הקדמיים ברוב החזיתות בהן תקף ולהתקדם בכל חזית בין עשרות לבין 150 קילומטרים לעומק אוקראינה. במקומות אחדים העמידו האוקראינים מערכי הגנה חפוזים כדי לחסום התנגדות זו ובסופו של דבר רק עיכבו את הרוסים עוד יום-יומיים. לעומת זאת, במקומות אחרים בלמו אותם למשך ימים רבים.
אבל העובדה נותרת בעינה – זה לא מה שציפינו לראות – ציפינו להתנהלות הרבה יותר מקצועית.
הציפייה לא נבעה מחלומות בלילה על צבא רוסיה, אלא מעיון במבצעיו הקודמים בעשרים השנים האחרונות, מעיון בספרי התורה שלו ובמאמרים המתפרסמים בעיתונות המקצועית שלו (בצבא רוסיה יש כמה עשרות ביטאונים מקצועיים שכל אחד מהם מוקדש לתחום ידע מסוים – רובם גלויים וחלקם מסווגים), ומעיון בתרגילים שהוא מנהל כל שנה ומוציא מתוכם לקטי סרטונים ומאמרים בעיתונות המקצועית שלו.
אז מה קרה?
הדיונים בנושא זה בין מומחים ובין כאלה שאינם מומחים מעלים מגוון אפשרויות.
הסבר אחד לגבי ההתנהלות הרוסית – שלומיאליות מקצועית גמורה.
בתחילת המלחמה טען כותב אחד שזה המצב שם – כל הצמרת הצבאית מושחתת ויעילה מאוד בפוליטיקה ארגונית ובצבירת הון עצמי על חשבון המערכת, אבל לא במקצוע הצבאי.
לכאורה, הסבר זה אינו מתיישב עם הניסיון מהעבר הקרוב –
עיון בתרגילים שניהל הצבא הרוסי בשנים האחרונות מעיד על יכולות שלא יושמו בשטח.
עיון בלחימה שניהלו מפקדים רוסיים בסוריה בשנים האחרונות (אמנם היו אלה מפקדים רוסים ומבצעים סורים, אבל לא סביר שאלפי המפקדים הרוסים שצברו ניסיון מבצעי בתכנון ובניהול מבצעים בסוריה איבדו פתאום את כל הידע שרכשו שם); באוקראינה עצמה ב-2014 ובגיאורגיה ב-2008. תמיד היו בעיות – אבל, שום דבר שמתקרב לחולשת התפקוד של הצבא הרוסי בשבוע וחצי האחרונים.
מצד שני לא ניתן לפסול אותו לגמרי:
- גם אם הצמרת המדינית והביטחונית ציפו לכך שלא יהיה צורך להילחם הדבר אנו מצדיק תוכנית ‘השתלטות’ (להבדיל מ-‘כיבוש’ מול התנגדות) שמבוססת על נסיעה מנהלתית שנראית כאילו אמרו למפקדים הזוטרים כל אחד בנפרד – סע כרצונך ותנפנף יפה לשלום לתושבים המקומיים כשאתה חולף ביניהם.
- ההתקפה האווירית והטילית הפותחת של המלחמה, שאמורה הייתה להשיג עליונות אווירית, השיגה הישג חלקי ביום הראשון – האוקראינים איבדו עשרות מטוסים ואת רוב אם לא את כל מערך המכ”מים שלהם. חלק משדותיהם הוצאו משימוש חלקית או באופן מלא. ואז נעצה ההתקפה האווירית הרוסית – מאז כמעט שלא טסים מטוסי-יירוט רוסיים מעל אוקראינה וכמעט שלא מותקפים שדות-תעופה אוקראינים כדי להשלים ולשמר את ההישג הראשוני, ומאז ממשיכים מטוסי-קרב אוקראינים לטוס מעל לשטח. הם מנסים ליירט את מעט המטוסים הרוסיים שמשתתפים בלחימה ותוקפים כוחות קרקע רוסיים כמעט באין מפריע משום שמטוסי-היירוט הרוסיים לא מנסים כמעט לחפות על הכוחות הקרקעיים וכוחות ההגנה הקרקעית נגד-מטוסים נוסעים ללא זיקה ברורה לכוחות הקרקע: מה מועיל תותח-מתנייע נגד-מטוסים שטווח הירי שלו כמה קילומטרים אם הוא לא משולב בתוך או ליד הגדוד עליו הוא אמור להגן? מה מועילים סוללות טילים נגד-מטוסים אם הן פשוט נוסעות בעקבות הכוחות בלי להתפרס כדי לשלוט בשמיים שמעל לכוחות?
- אופן ארגון הכוחות ללא ציוותים רב-חיליים ואופן תנועתם וניצולם את מערכת הדרכים מעידה על עבודת מטה מרושלת עד לא קיימת בדרגים הבכירים מטכ”ל / מפקדות ארמיה / מפקדות אוגדה.
- ביותר מדי מקרים כוחות לוחמים רוסיים נהגו באופן מטופש לחלוטין –
אמחיש בדוגמה אחת. גדוד רגלים מוסעים על נגמ”שים נכנס לכפר אוקראיני. הם נסעו במרווחים של כ-5 עד 10 מטרים זה מזה בטור אחד, בלי לפצל את הכוח לכמה טורים שייסעו בכמה כבישים מקבילים, בלי כוח מחפה, בלי משמרות-אגף ובלי משמר-קדמי ולמעט אולי כוח קטן בכניסה לכפר, בלי להוריד חיילים מהנגמ”שים על מנת שיסרקו את הבתים משני צדי הכביש. נסיעה מנהלתית בתוך כפר אויב. הטור נלכד בלב הכפר והושמד כמעט כולו. בצילומים רואים את טור הנגמ”שים עומדים בזה אחר זה, חלקם שרופים לחלוטין, חלקם פגועים וחלקם כמעט ללא פגיעה כלל, פשוט לכודים בין כלים פגועים בלי יכולת לסטות מהכביש כדי להמשיך או כדי לסגת. הבתים משני צדי טור הרק”ם פגועים מעט (בכל זאת, נגמ”ש-לחימה עמוס תחמושת שמתפוצצת גורם נזק לסביבתו), הבתים שמעבר לשורות הבתים הצמודים לכביש ללא שום סימני קרב.
המקרה הזה הוא אחד המקרים הקיצוניים, אבל נראה שהוא לא היה היחיד בה הופגנה רמת שלומיאליות מקצועית כזו, והיו גם מקרים רבים קצת פחות מטופשים, אבל לא בהרבה.
הסבר משכנע יותר הוא שההנהגה והפיקוד הבכיר של רוסיה זלזלו באויב.
- הסתפקות בכוח מצומצם יחסית לגודל כוחות האויב – הרוסים תמיד היו אמונים על עקרון של עדיפות מספרית מוחלטת והנה תקפו עם כוח שהוא גדול מהאויב רק במקצת.
- הסתפקות בכוח מצומצם מדי יחסית לגודל המרחב – אוקראינה היא מדינה עצומה, 603,000 קמ”ר (לשם השוואה: ישראל בתוך הקו הירוק היא קצת פחות מ-21,000 קמ”ר). גם אם הרוסים יצליחו לכבוש רק שליש ממנה, מספר הגדודים שצברו למשימה אינה מאפשרת יצירת קווי-שליטה רציפים, אלא יותר רשת מלאה חורים גדולים. גם האוכלוסייה של אוקראינה לא קטנה – כ-44 מיליון נפשות. המהלך הרוסי, גם אם הוא מוגבל יעמיד כוחות קטנטנים רוסים מול אלפים או רבבות של אזרחים עוינים – רובם מאחורי הכוחות הלוחמים שימשיכו לנוע ליעדיהם ולפני שיירות האספקה מנסות לנוע מהעורף לכוחות הלוחמים וחזרה לעורף.
- מכת הפתיחה החלשה על חיל-האוויר האוקראיני – השגת עליונות אווירית לפחות מעל שדה הקרב אם לא מעל כל זירת המלחמה היה עקרון חשוב. בפועל ראינו ביצוע ברבע-כוח וכפי שצוין לעיל הסתפקות בנזק חלקי. רק הנחה שהאוקראינים לא יתעקשו להמשיך לטוס ולתקוף יכולה להסביר מהלך כזה.
- מערכה רב-זרועית – אחרי שנתן מכה חלשה מאוד לזרוע האוויר האוקראיני נראה שזרועות האוויר של רוסיה פרשו מהמשחק והלכו לנוח. מאות מטוסים חנו בשדות-תעופה בקרבת אוקראינה אבל בכל יום נראו רק גיחות תקיפה בודדות.
- לחימה חד-חילית – משלוח כוחות קרקעיים ב-‘חבילות’ חד-חיליות, ללא ציוותי-כוחות רב-חיליים נוגד לחלוטין את התורה הרוסית שרואה בציוות כוחות רב-חילי פעולה אוטומטית לקראת קרב. עקרון זה אף חוזק בשנים האחרונות על-ידי הקמת גדודים רב-חיליים הכוללים תערובת של יחידות רגלים, יחידות טנקים ויחידות אש.
- משלוח כוחות בחבילות קטנות לכל עבר ללא שום ריכוזי מאמץ – אם יש עקרון שמאפיין יותר מכל את לחימת הצבא הרוסי, הרי הוא שהם תמיד מרכזים מאמץ במקומות מוגדרים כדי להשיג עליונות כמותית ששום דבר לא יכול לעצור.
לא נדרשת מקצועיות צבאיות גבוהה כדי לממש את העקרונות הללו – בטח לאחר שהצבא הרוסי ביצע כמה וכמה אימונים על-פיהם (או לפחות הציג אימונים כאלה לתקשורת) וגם ביצע על-פיהם כמה מבצעים צבאים, הגם שמצומצמים בהרבה בגודל הכוח המופעל.
נראה שההחלטה לנהוג כך התבססה על האמונה שהכזיבה, שדי בכך שהרוסים ייסעו לתוך אוקראינה כדי שצבא אוקראינה יקרוס ואזרחי אוקראינה יקבלו בהכנעה את הנוכחות הרוסית, ולכן רצוי להיות מפוזר במרחב כדי להשתלט על כמה שיותר שטח בכמה שפחות זמן עד להפסקת-האש.
מתעוררת מיד השאלה: מדוע חשבו כך הרוסים? מה גרם להם לטעות באופן קיצוני כל-כך לגבי הֶלֶך הרוח של הציבור באוקראינה?
האוכלוסייה של אוקראינה כוללת שיעור גדול של רוסים. במיוחד נכון הדבר במזרח אוקראינה. אמנם במלחמה ב-2014 ברחו רוסים רבים מפני הצבא האוקראיני שכבש מחדש את המחוזות הבדלניים של מזרח אוקראינה (לטענת רוסיה ברחו אז כמיליון רוסים מאוקראינה לרוסיה, אבל לא ניתן לדעת בוודאות עד כמה מספר זה נכון). ככל שמתקדמים מזרחה מספר הרוסים באוכלוסייה מתמעטת והרוב המוחלט הופך להיות אוקראיני. בשיחה עם יליד לוגנסק שעלה ארצה הוא הציג את היחס שם כאוהד מאוד את הרעיון של העברת השטח מאוקראינה לרוסיה – הוא ניסח זאת, שב-2014 ראו הרוסים במזרח אוקראינה את פוטין כמושיע המשחרר אותם מהכיבוש האוקראיני. האם אווירה זו גרמה לרוסים לא להבין מה צפוי להם כשייכנסו לעומק מזרח אוקראינה? ייתכן – אבל זה לא מסביר את ההתייחסות שלהם להמשך התנועה לעומק אוקראינה, שם רוב האוכלוסייה אוקראינית.
ההסבר יכול להיות מצבו של זלנסקי כנשיא: נכון לקיץ 2021 הוא צנח בסקרי דעת הקהל מציון תמיכה של 73% לציון של 21.8% בלבד.
כהונתו לוותה במגוון התנגשויות עם פקידים בכירים במערכת הממשל והכלכלה של אוקראינה, והוא דאג להחליף כמה מהם בידידיו (למשל, חבר מבית-הספר מונה לראש שירות הביטחון האוקראיני, מנהל הבנק האוקראיני הוחלף באדם שנחשב “נאמן” יותר, ועוד).
ייתכן שההנהגה הרוסית ניתחה מגמות אלה והסיקה שהאוקראינים מאסו בשלטון הקיים ולכן לא יילחמו כדי לשמר אותו. אחד המסרים הקבועים שמפיצים הרוסים לציבור האוקראיני הוא שהם באו להצילם משלטון מושחת.
אם כך, מי שערך את הניתוח לא ידע להבחין בין מריבה בתוך המשפחה לבין מריבה מבחוץ.
לגבי אי-הפעלת הכוח האווירי הרוסי הוצגו כמה הסברים אפשריים, שאינם שלומיאליות:
- הסבר ארגוני – הכוח האווירי הרוסי מפוצל בין שתי זרועות. זרוע להגנת השמיים וזרוע לסיוע לכוחות הקרקע. הפיצול הזה משבש את התפקוד של הכוחות האוויריים. אולם, פיצול זה אינו חדש – כך בנוי הכוח האווירי הרוסי מזה עשורים רבים ותפקד באופן סביר.
- הסבר המחסור בחימוש מדויק – אין לרוסים מספיק פצצות-מונחות וטילים ולכן אינם יכולים להשתתף בלחימה. טענה זו אינה מסבירה מדוע מטוסי-יירוט אינם טסים כדי לחפש ולהשלים את השמדת הכוח האווירי האוקראיני. יתר על כן, טענה זו מעידה על הטיה ‘מערבית’. הרוסים אינם משתמשים בחימוש מדויק כמו במערב, אלא רק נגד מטרות איכות או מטרות בעיתיות שנראה שמחייבות זאת. רוב ההפצצות הרוסיות במלחמות שהופעל בהן הכוח האווירי (סוריה, צ’צ’ניה, גיאורגיה) היו באמצעות פצצות פשוטות בלבד.
- הסבר שימור הכוח למקרה של התערבות נאט”ו – הסבר זה בעיתי משתי סיבות: הראשונה שהם יכלו לסיים את השמדת כוח האויר האוקראיני ביומיים-שלושה הראשונים כשהיה ברור שברית נאט”ו אינה מוכנה עדיין לפעולה גם היא תרצה לפעול; השנייה, יש לרוסיה כמה אלפי מטוסים – מול אוקראינה ריכזו רק כמה מאות. אלא אם כל אלפי המטוסים האחרים בלתי-כשירים לשימוש לא הייתה צריכה להיות בעיה להפעיל את המאות הללו ושעדיין יישאר די כוח למקרה של התערבות נאט”ו. הסבר זה תופס יותר באשר לאי-שימוש בטילים קרקע-קרקע למיניהם.
- הסבר קשיי התיאום בין המטוסים לבין כוחות הקרקע – בהקשר של סיוע התקפי לכוחות הקרקע, הכוחות נעים מהר ובאופן מפוזר במרחב, גם לרוסים קשה לדעת איפה הם וכאשר כוח רוצה סיוע תהליך האישורים מסורבל מאוד כדי למנוע פגיעה בכוחות עמיתים וכדי לוודא את המטרות שהטייס צריך לאתר ולתקוף. הסבר זה סביר מאוד, אלא שהוא אינו מסביר מדוע הרוסים לא משתמשים במטוסים כדי לתקוף מטרות תשתית צבאית אוקראינית בעומק – בסיסי הספקה, גשרים שמאפשרים תנועת הספקה מהעורף לחזית וכן הלאה.
הסברים אפשריים להעדר סימנים של לוחמה-אלקטרונית ולוחמת-מחשבים
רוסיה חזקה מאוד בלוחמה-אלקטרונית ובלוחמת-מחשבים – יש לכך סימוכין מבצעיים מהעבר, כולל בלחימה בעבר נגד אוקראינה (ב-2015 התפוצצו מחוללי חשמל בתחנת ייצור חשמל – התקלה יוחסה להתקפה באמצעות תוכנה זדונית שהשתלטה על בקרת המחוללים וגרמה להם לפעול בעוצמת יתר). ועם זאת, כמעט לא מורגשת פעילותם במלחמה הנוכחית. היו מעט התקפות על גורמים אזרחיים, אבל יותר שיבוש והטרדה מאשר חסימה ממש.
לגבי הצבא האוקראיני, אין אף עדות לפגיעה משמעותית באמצעים אלה בתפקודו – זאת לעומת דיווחים על קשיים של צבא גיאורגיה בשנת 2008 (שיבוש מערכות התקשורת באמצעות תוכנות זדוניות ושיבוש מערכות מכ”ם ותקשורת אלחוטית באמצעות חסימות אלקטרוניות).
ייתכן שלגבי הצבא איננו יודעים כי הצבא האוקראיני מסתיר את בעיותיו בתחום, אבל אם שובשה לחלוטין מערכת השליטה שלו היו צריכים לדלוף לכך רמזים, בין היתר באי-תפקוד של כוחותיו.
לגבי תשתיות אזרחיות היו מי שהציעו שהרוסים לא רוצים לפגוע באוכלוסייה האזרחית ולכן לא תוקפים את התשתיות החיוניות לאוכלוסייה זו.
אפשרות אחרת – הניסיון המר של האוקראינים בסיבובים הקודמים אולי גרם להם להתכונן טוב יותר והם הפתיעו את הרוסים במוכנות הגנתית בתחומים אלה. התכוננות זו ייתכן שלוותה בעזרה של נאט”ו. היו שיבושים במערכת התקשורת האוקראינית והמיליארדר האמריקני אילון מסק תרם לאוקראינה מערכות חדשות לתקשורת לוויינית כדי לעקוף את השיבוש. אגב, לדבריו “מדינות מסוימות” (לא כולל אוקראינה) ביקשה ממנו לנצל את מעמדו כדי לחסום לרוסיה את הגישה ללווייני-תקשורת והוא סירב, כיון, כך אמר, שהוא “תומך מוחלט בחופש הביטוי, ולא אעשה זאת אלא תחת איומי אקדח.”
הסבר אפשרי נוסף מתחבר להסבר הזלזול הכללי – רוסיה לא חשבה שהיא צריכה לחשוף יכולות במסגרת מלחמה זו, כי ממילא לא יהיה בהם צורך והיא מעדיפה לשמר אותם לאויב רציני יותר.
ההסבר הכללי המשכנע ביותר לתפקוד הגרוע של הצבא הרוסי הוא כמובן שילוב הגורמים:
אמונה שהאוקראינים לא יתנגדו בעוצמה.
אי-רצון לפגוע באוכלוסייה האוקראינית כדי לאפשר שיווק המסר שהפלישה לא באה לפגוע בה אלא בהנהגה המושחתת שלה.
שלומיאליות מקצועית לפחות אצל חלק מהמפקדים, הקצינים והחיילים.
והסבר אחד מהצד:
המצב פחות גרוע ממה שנדמה לנו, אלא שהמידע שאנחנו מקבלים הוא רובו ככולו ממקורות אוקראיניים שיש להם עניין להציג את כישלונות הצבא הרוסי ולא את הצלחותיו וגם להגחיך אותו במסגרת הניסיון לפגוע ברוח הלחימה של חיילי האויב והציבור ברוסיה.
יודגש – ‘פחות גרוע’ אינו אומר שהמצב טוב.
אין ספק שיש בעיות קשות בתפקוד הצבא הרוסי – גם אם חלק ניכר מהמידע הוא תעמולה מכוונת, אירועים כמו הגדוד המושמד בכפר שתיארתי לעיל אינם תוצאה של ביום אוקראיני.
חלק מהבעיות הללו הן נחלת כל הצבאות במלחמה (והן גם לא חדשות – ראו דבריו של קלאוזביץ בנושא) וההבדל בין צבאות טובים/מצליחים לבין צבאות גרועים/נכשלים הוא רק בעוצמת הבעיות והיכולת והנחישות להתגבר עליהם.
* ד”ר עדו הכט מומחה לצבא ואסטרטגיה, מרצה בתכנית תואר שני ללימודי ביטחוו בבר אילן וחוקר בכיר בבסא.