מחבלי החמאס והג'האד האסלאמי דאגו להנציח את כניסתם לקיבוצי העוטף בין היתר באמצעות כתובות כגון גדודי אלקסאם או פלוגות ירושלים. אך ישנה כתובת נוספת שנמצאה בחלק מהבתים ומנציחה דווקא את סיד קטב. הנצחה זו אינה מקרית ומקורה בתפיסת העולם האנטישמית המוצהרת של סיד קטב כפי שהיא באה לידי ביטוי במאמר המרכזי בספר "מלחמתנו ביהודים" שכתב בתחילת שנות החמישים. חמאס אימץ באמנתו מוטיבים אנטישמיים קלאסיים כמו את הפרוטוקולים של זקני ציון. אימוץ האידיאולוגיה של סיד קטב ביחס ליהודים משמעותה היא שאיפה להשמדתם, בדומה לנאצים. השואה נתפסת כעונש שאללה נתן ליהודים בשל חטאיהם, ועתה הגיע תורם של עבדיו המוסלמים להמשיך בהשמדת העם היהודי. זוהי תמצית התפיסה של האנטישמיות האסלאמית הרווחת בקרב תומכי חמאס והאחים המוסלמים ואינה קשורה להקמת מדינת ישראל אלא לתפיסה קוסמית של מאבק נצחי בין היהודים כמייצגי השטן לבין המוסלמים כמייצגי האמת האלוהית. המלחמה בין ישראל לבין חמאס אינה מלחמה לאומית על שחרור אדמה אלא מלחמת דת בדומה למלחמות הדת באירופה בימי הביניים.