עמוד בית

שדה הגז "אפרודיטה": ההשלכות האזוריות

שדה הגז "אפרודיטה", שדה משותף קפריסאי-ישראלי, עשה בחודשים האחרונים צעד משמעותי לקראת ניצולו המסחרי, לאחר שנראה כי חילוקי הדעות בין החברות, בעלות הזיכיון על השדה, לבין ממשלת קפריסין נפתרו. מדובר במהלך רב חשיבות, אם אכן יתממש, בראש ובראשונה עבור קפריסין עם תחילת מימוש פוטנציאל האנרגיה במימיה הכלכליים, עבור מצרים - יעד היצוא של רוב הגז מן השדה, עבור ישראל כמובן (ועבור החברות הישראליות בחלק הישראלי), ועבור שיתוף-הפעולה האזורי המרשים שנרקם במזרח הים-התיכון בשנים האחרונות. בעינו עומד סימן שאלה ביחס לעמדה הטורקית, שכידוע מתנגדת למימוש פוטנציאל האנרגיה בטרם הושג פתרון, או הבנות מתאימות, לגבי "בעיית קפריסין".

המטרות האסטרטגיות והמדיניות של ישראל במלחמת חרבות ברזל

פרשנים רבים טוענים להיעדר אסטרטגיה ותוכנית מדינית ברורה ליום שאחרי, ולכן לטענתם, ישראל לא תוכל לממש את הישגיה הצבאיים והם יישארו הישגים טקטיים בלבד. לטענתם על ישראל להציג תוכנית מדינית ליום שאחרי. אולם התוכנית ליום שאחרי תלויה בהשגת היעדים הצבאיים שישראל הגדירה. מעבר למטרות המלחמה המוצהרות, ישראל חותרת ליצירת מציאות ביטחונית חדשה באזור, תוך החלשת איראן ושלוחותיה. זאת, מתוך הבנה שהמלחמה היא קיומית ומחייבת הסרת איומים משמעותיים מגבולותיה. ההישגים הצבאיים נתפסים כחיוניים לשיפור המצב הביטחוני ולהגברת הסיכויים להסדרים מדיניים עתידיים. ישראל מבינה את מגבלותיה בקביעת הסדרים מדיניים חד-צדדיים, היא איננה מסוגלת לכפות תוכניות או הצעות מדיניות אך מאמינה שיצירת עליונות צבאית ברורה תשפר את מעמדה במשא ומתן עתידי. בכל הסדר עתידי ישראל היא רק צד אחד ואין לה השפעה על תהליכים פנימיים-פוליטיים בצד השני, הפלסטיני או הלבנוני. לבסוף, קיים פוטנציאל להסדרים אזוריים חדשים, כולל נורמליזציה עם מדינות ערב נוספות, אם ישראל תצליח להחליש משמעותית את האיום האיראני. במידה שישראל תוכל להציג הישגים צבאיים משמעותיים או אז תוכל להציג תוכנית מדינית שתשפר את מעמדה באזור, לא לפני כן.

עתיד השריון: עידן מערכות הנשק המקושרות

המאמר מבקש להצביע על כך שעידן מכונות המלחמה לא תם אלא נמצא בשלב אבולוציוני בו הוא ממציא ומחדש את עצמו מתוך שדה הקרב. צי הרק"מ המתקדם (לא הטנק) יישאר רכיב טקטי מהותי בלוחמת היבשה ורכיב מערכתי אסטרטגי ביציבה היבשתית של מדינת ישראל וצבאות העולם המבקשות להגיע להישגים אסטרטגיים פוזיטיביים (ולא רק לשלילת הישגי האויב).

ההימור של צה"ל בלבנון

המהלך בצפון מסמן אסטרטגיה ישראלית ברורה - השבת תושבי הצפון לבתיהם על-בסיס רצועת אבטחה צרה והסכם פירוז מדיני נוסח 1701. אסטרטגיה זו כרוכה בסיכונים מבצעיים ואסטרטגיים. במישור המבצעי מתקיים סיכון יחסי של הכוחות הלוחמים, שכן המהלך הצבאי מותיר את כוחותינו חשופים ליחידות האויב הפרוסות מצפונם. יחידות האויב בדרום לבנון לא נפגעו כמו דרגי הפיקוד הגבוהים, והן פנויות, יחסית, להשיב את שיווי משקלן ולבחור אם ליזום מהלכים, בשעה שאבטחת כוחותינו נשענת על תצפית ואש בלבד. במישור האסטרטגי הותרת כוחו הקרקעי של האויב בדרום שלם כמעט מבטיחה את שיקומו העתידי של הארגון. אם תצליח האסטרטגיה והאויב אכן יבחר לסגור את המלחמה, יכנסו הצדדים למרוץ התכוננות לקראת המלחמה הבאה. הבחירה של ישראל באסטרטגיה זו ממחישה שגם בשיא הצלחת המערכה נגד חזבאללה, טקטיקות של לוחמה בטרור, מוצלחות ככל שתהיינה, אינן תחליף ליכולת מלחמתית הכרעתית. הבנה זו צריכה להיות הבסיס למרוץ ההתכוננות הישראלי.

תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל:
תובנות ממלחמת חרבות ברזל

בעקבות האסון של ה-7 באוקטובר 2023 צצו אמירות רבות על כך ש"תפיסת הביטחון קרסה". אלו אמירות שגויות. לא התפיסה קרסה אלא היישום שלה בעקבות כשלושים שנים של שינויים בתפיסת המלחמה שפיתחו צה"ל ומערכת הביטחון. המסמך מציג ומנתח את תפיסת הביטחון הלאומית של ישראל על מגוון מרכיביה, ואת התובנות שיש להפיק מכישלון יישומה ב-7 באוקטובר, אבל, לא פחות חשוב מכך – הקושי ליישם ולממש את עקרונותיה במהלך -אחד-עשר החודשים שנמשכת המלחמה בינתיים. חשוב להדגיש שהמציאות אינה שחורה או לבנה, היא עשויה מגוונים של אפור. לא כל מה שנעשה היה שגוי או נכשל, אבל התוצאה הסופית אינה טובה. עלינו להתאמץ לתקן את הדרוש תיקון. תיקון תוך כדי מלחמה הוא קשה – המצב שנקלענו אליו לא נוצר בין רגע, הוא תוצאה של תהליך ממושך, וגם התיקון אינו עניין של החלטה ופתרון מיידים. גם הפתרון יהיה תהליך ממושך וקשה.

ישראל צריכה לפגוע באיראן במקום הכואב: פגיעה קשה בהכנסות הנפט עשויה להפיל את המשטר

הפרוקסי האיראניים תלויים לחלוטין במימון האיראני לצורך תשלום משכורות ועבור מימון הציוד והפעילות. כלכלתה של איראן תלויה לחלוטין ביצוא הנפט. בפני ישראל עומדת האפשרות לתקוף את מתקני הנפט האיראנים בח'ארג, פעולה שעשויה ליצור נזק משתק ליכולת האיראנית להמשיך לקיים את פעילות השלוחים שלה. יש בפעולה זו סיכונים ממשיים, והממשל האמריקני שמנסה לפייס את האיראנים על-פי תפיסת אובמה לא יאהב זאת, אך פעולה כזו עשויה להביא לתגובת שרשרת ובנסיבות מסוימות להביא לנפילתו של המשטר באיראן.

אילוצי הדין הבינלאומי
כובלים את ידי המעצמות מול החות'ים

מסתמן כי אין בדעתן של מעצמות המערב לחרוג מהפרמטרים שגזרו על עצמן בפרופיל הפעילות הצבאית נגד מעוזי המורדים החות'ים. התובנה המדאיגה מכך היא כי המערב יעדיף להשתעבד לנוסחה לפיה רק טיפול בגורמי השורש, קרי - הפסקת המלחמה בעזה, יניב את הפסקת פעולות החות'ים לשיבוש הביטחון בנתיבי השייט הבינלאומיים.

מלחמת המב"ם הראשונה

המבצעים המוצלחים בצפון הם משב רוח מרענן, אך בהצלחות טקטיות גלום סיכון ללמידה מוטעית. שנים של מלחמה בטרור, מערכה שבין המלחמות והתמקדות במבצעים מיוחדים טשטשו אצלנו את האבחנה שבין עולם המלחמה לבין עולם הצללים. לצד ההצלחות המרהיבות בפשיטה על מתקן ייצור בסוריה, מבצעי האיתוריות וסיכול עקיל וחבורת הפיקוד שלו, הומחשו גם המגבלות. מבצעי האיתוריות לא מוצו במסגרת מהלך רחב, גם לא סיכול עקיל וחבורתו. מפעלי דיוק בלבנון לא הושמדו. נראה כי ישראל נגררה להסלמה מחשש שייחשף מבצע האיתוריות. שנים של מלחמה בטרור ומב"ם השפיעו על דרך המלחמה הישראלית. חזבאללה הוא כוח צבאי, אך המלחמה עדיין מתנהלת כסדרת מבצעים נגד טרור.

זירה משנית, מגננה: חוסר ההיגיון של ישראל בעימות עם חזבאללה

הדעה הקוראת לישראל לצאת למבצע להרחקת חזבאללה מהגבול היא בעייתית, שכן גם אם המבצע יסתיים בהצלחה, תנאי הסיום שלו יצרו עבור חזבאללה תנאי פתיחה משופרים ללחימה אחרי המבצע – אופרטיבית ומדינית. לפחות בדיון הציבורי לא הוסבר כיצד תכפה ישראל את סיום הלחימה על חזבאללה והציר. יתרה מזו, לא ברורה החתירה להסדרה נוספת בנוסח החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם, שכן גם ההחלטה המקורית מעולם לא נאכפה. ספק אם במצבה של ישראל דהיום – מצב הצבא, הכלכלה, יחסי החוץ והלגיטימציה – נכון ליזום לחימה עצימה בחזית שנייה. ישראל תשגה אם תנהג מול הציר באופן שידחוף אותו לאמץ מטרות מלחמה עצמאיות משל עצמו. (ולא רק לפעול כנגזרת של הלחימה בעזה).

צוק איתן – הלקחים שלא למדנו בנושא סיום מלחמות

צה"ל לא מתכנן איך לסיים את המלחמות שהוא מתכנן ומתכונן אליהן. "מנגנון הסיום", ו"מנופי סיום" שכוללים תהליך פורמאלי ומנופים שמשפיעים על השחקנים, דורש תכנון וניהול כדי שניתן יהיה להשיג את יעדי המלחמה במחיר ובזמן סבירים. בשנים האחרונות נראה כי תכנון הסיום הוזנח בתוכניות הצה"ליות, לקח שלא נלמד מתחקירי מבצע צוק איתן. בצה"ל מקובל לראות במבצע צוק איתן, תולדה של מיסקלקולציה שהובילה לעוד מבצע בשורת המבצעים בעזה. המאמר מציע הסבר אחר לפעולות חמאס, מציג באור חדש את ההתנהלות הישראלית בצוק איתן, ושואל מה ניתן ללמוד, הגם שבאיחור ניכר, על מצבנו כיום. מבצע צוק איתן היה תולדה של מצוקה אסטרטגית של חמאס שהובילה אותו לפתוח במלחמה יזומה כנגד ישראל שמטרתה הסרת הסגר והבידוד בו מצא עצמו הארגון לאחר נפילת מורסי, והשלכות מלחמת האזרחים בסוריה. מקבלי ההחלטות בישראל לא הבינו שחמאס יוצא למלחמה ומדוע. אי ההבנה הזאת גרמה לממשלת ישראל לנסות ולהגיע להפסקות אש בלי להתייחס ליעדי חמאס ולמצבו, מה שגרר למלחמה ארוכה של חמישים ימים, כולל מהלך קרקעי שלא נוצל להגעה לסיום המלחמה. סיבות שונות גרמו לכך שבעקבות המבצע לא התבררה השאלה מדוע התארכה כל כך המלחמה. לו הייתה מתבררת שאלה זו ייתכן ותכנון הסיום היה מקבל את החשיבות הראויה לו ולצה"ל היו כלים טובים יותר להגיע לסיום מלחמת חרבות ברזל.