על הסדרה בעזה לכלול פתרון לבעיית "הפליטים"

מאת 28 נובמבר 2018

מבט מבס"א מס' 1,019 ה28 בנובמבר 2018

תקציר: במסגרת ניסיונותיה להגיע להסדרה ברצועת עזה, על ישראל לחתור להסדרת סוגיית "הפליטים" הפלסטיניים המתגוררים ברצועה באמצעות תוכנית בינלאומית מקיפה שתביא לשיקומה של אוכלוסייה זו על-ידי שיכונה בערים חדשות ומודרניות שתחלפנה את מחנות הפליטים הצפופים והנחשלים.

כידוע, סוגיית "הפליטים" הפלסטינים הינה אחת מאבני הנגף המרכזיות לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי.

ערב הקמת מדינת ישראל מנתה האוכלוסייה הערבית של ארץ-ישראל המנדטורית כ- 1,329,000 נפש מתוך כ-1,970,000 תושבים. ב-29 בנובמבר 1947 החליטה העצרת הכללית של האו"ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות: יהודית וערבית. למחרת ההחלטה פתחו ערביי ארץ-ישראל במתקפה על היישוב שהפכה בהמשך למלחמה בין ישראל לבין מדינות ערב, עת פלשו אלה לשטחה של המדינה היהודית שזה עתה הוקמה. המלחמה הביאה לנטישתם של כ-600,000 מערביי א"י המנדטורית את ביתם. במקביל הגיעה לישראל אוכלוסייה יהודית מכל רחבי תבל, מתוכם מאות אלפים ממדינות ערב.

ב-11 בדצמבר 1948 קבלה עצרת האו"ם את החלטה 194 שעסקה בהשגת שלום כולל בין ישראל לבין שכנותיה הערביות במסגרתו תינתן לאותם פליטים שיסכימו לחיות בשלום עם שכניהם היהודים האפשרות לשוב לבתיהם ו/או להיקלט כאזרחים במדינות ערב. ההחלטה נדחתה מכל וכל על-ידי מדינות ערב שפעלו באורח נמרץ להנצחת סוגיית הפליטים, תוך הסתייעות בסוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם, אונר"א, שהוקמה על מנת לטפל בפליטים הפלסטיניים והחלה בפעילותה ב-1 במאי 1950. למרות שהסוכנות הייתה אמורה לסיים את העברת האחריות לפליטים למדינות ערב עד סוף שנת 1950 לכל המאוחר, ולהיות מפורקת ב-30 ביוני 1951, הרי שעד מהרה הנציחה את קיומה עד ימינו אלה, תוך שיתוף פעולה עם מדינות ערב וההנהגות הפלסטיניות בהנצחת "בעיית הפליטים".

ואכן, בניגוד להחלטה 194 הפליטים הפלסטינים לא נטמעו במקומות מגוריהם החדשים, ולמעט ירדן אף מדינה לא הפכה אותם לאזרחיה. הם שמרו על מעמד הפליטות ויתרונותיו הכלכליים הניכרים, ואף העבירוהו בתורשה מדור לדור, וזאת בניגוד גמור למעמדם של כל הפליטים מאזורי סכסוך אחרים בעולם. בצורה זאת תפח מספרם של "הפליטים" הפלסטינים וצאצאיהם והוא מוערך כיום בכחמישה מיליון בקירוב.

יתרה מזאת, בחלק מהמדינות, דוגמת לבנון, צעדיהם הוצרו, והם נתפסו כבוגדים בסוגיה הערבית וכנשורת אנושית שלא עמדה על זכויותיה ונטשה את ארצה ונחלותיה. עד לימים אלה, "הפליטים" דרים במחנות פליטים צפופים בתנאים לא תנאים, כאנדרטה אילמת לנצחיות הסכסוך הישראלי-ערבי וכבני ערובה וכלי שרת בידי מדינות ערב וההנהגות הפלסטיניות.

בניגוד אליהם, הפליטים היהודיים נקלטו במדינת ישראל ולאחר זמן עזבו את מחנות הפליטים/עולים (מעברות) ויושבו ביישובי קבע. ישראל מסיבותיה היא לא הבליטה את סוגיית הפליטים היהודיים, לא השוותה בינם לבין "הפליטים" הערבים, ולא דרשה פיצויים בגין קליטתם או פיצויים בשל הרכוש הניכר שהשאירו מאחור. למעשה, רק בשנים האחרונות עניינם צף ועולה לסדר היום הציבורי בישראל ובעולם.

בניגוד לישראל, הרשות הפלסטינית הנשלטת על-ידי אש"ף, והנתפסת בעולם כנציגת "העם הפלסטיני", מתייחסת בחרדת קודש ל"זכות השיבה" של "הפליטים" לבתיהם בשטחה של מדינת ישראל – תוך חיסול קיומה של זו כמדינה יהודית.

מבחינת הרשות, מעל כמיליון מתוך כמיליון ושמונה מאות אלף תושבי רצועת עזה נתפשים כ"פליטים", כחמישית מתוכם (על-פי אונר"א) מתגוררים במחנות הפליטים ג'באליה, שאטי, נוסייראת, דיר אל-בלח, ח'אן יונס, אל-מע'זי, אל-בורייג' ורפיח.

לקראת פרסומה של "תוכנית המאה" של הנשיא טראמפ, ועל רקע יחסו לסוגיית "הפליטים" כאל אבן נגף לפתרון הסכסוך, על ישראל לחתור למזעורה של אונר"א ואף לביטולה העתידי. יתרה מזאת, בכל פתרון ו/או הסכם הסדרה ברצועה, על ישראל לדרוש פתרון לבעיית מחנות הפליטים ואת יישובם מחדש של "הפליטים" בשטחים הפתוחים ברצועה. הסדרה זו צריכה להתבצע בשתי דרכים:

  • שיקום מחנות הפליטים בדרך של "פינוי בינוי" וחיזוק מבנים (מעין תמ"א 38).
  • הקמת ערים חדשות ברחבי הרצועה ובצפון סיני (בהסכמת מצרים) לתושבי מחנות הפליטים.

לשם כך, על ישראל ליזום בשיתוף פעולה עם הממשל האמריקני הנוכחי ומדינות נוספות – בראש וראשונה מצרים, סעודיה, בחריין, כוויית, קטאר, ואיחוד הנסיכויות, אך גם מדינות המערב – הקמת "מנהלת לשיקום מחנות הפליטים העזתים וליישובם מחדש ברחבי רצועת עזה". תקציבי הענק שיופנו לפרויקט יגיעו בין היתר מכספים שהועברו בעבר לאונר"א והנציחו בפועל את סוגיית "הפליטים" ותנאי החיים המחפירים עמם התמודדו.

תחת פיקוח המנהלת יוכלו תושבי רצועת עזה אשר קרוב למחציתם מובטלים או חסרי תעסוקה להיות חלק מתנופת השיקום והבנייה. הם יועסקו בפינוי המבנים, בהקמת אזורי מגורים חלופיים למפונים, בהקמת גינות ציבוריות, מתקני ספורט וגני משחקים, מוסדות חינוך, אזורי תעסוקה, ומרכזי בילוי. הפרויקט יזרים כסף רב לרצועה וישפר את תנאי חייהם ומעמדם של תושביה.

באופן כללי, פרויקטים של פינוי-בינוי נועדו לשדרג אזורים עירוניים ישנים או מוזנחים לאזורי מגורים חדישים, מטופחים ומתקדמים, במטרה לשפר את רמת הדיור ואיכות החיים של התושבים תוך ניצול מרבי של הקרקע העירונית ושמירת ריאות ירוקות ושטחים פתוחים. במסגרת פרויקט פינוי-בינוי של אזורים צפופים, ישנים ורעועים במחנות הפליטים, תדאג המנהלת לממן את פינויים של דיירי הבניינים במחנות הפליטים אשר עתידים להיות משוקמים למקומות מגורים חלופיים זמניים. הבניינים הישנים ייהרסו, ובמקומם יוקמו בנייני מגורים מודרניים בהם יקבלו "הפליטים" דירות חדשות, מודרניות ומרווחות. לצד אלה ייבנו מרכזי קניות ובילוי אשר יספקו תעסוקה לתושבי האזור, ובנוסף גני משחקים וריאות ירוקות שיקנו לאזור תדמית שונה. במקביל, ינוצלו השטחים הפתוחים ברצועה, המהווים מעל למחצית משטחה, ומתאפיינים בהיותם שטחי מישור, לשם הקמת יישובים חדשים לתושבי מחנות הפליטים.

הערים החדשות תתפרסנה ברחבי הרצועה, אך גם בצפון סיני, לאחר השגת הסכמתה של מצרים למבצע עבור תמורה כלכלית-פוליטית-ביטחונית ניכרת מצד הקהילה הבינלאומית. צעדים אלה יצטרפו לצעדיו של הנשיא טראמפ בעניין ביטול מעמד הפליטות, ביטול אונר"א ויישוב "הפליטים" בארצות מושבם. הסדרה מעין זו של סוגיית "הפליטות הפלסטינית" תספק אופק מדיני חיוני לסכסוך ותצעידו צעד ניכר לקראת סיומו.

גרסה PDF

* ד"ר יחיאל שבי הינו חוקר במרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים, מומחה לנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני והתנועות האסלאמיות. יועץ למשרדי ממשלה, מוסדות וארגונים ציבוריים בנושא הקצנה לאומנית-דתית בקרב ערביי ישראל.

 

סדרת הפרסומים מבט מבס"א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.

Dr. Yechiel Shabiy
ד"ר יחיאל שבי

ד"ר יחיאל שבי (דוקטורט מאוניברסיטת בר-אילן). מומחה לנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני והתנועות האסלאמיות. יועץ למשרדי ממשלה, מוסדות וארגונים ציבוריים בנושא הקצנה לאומנית-דתית בקרב ערביי ישראל.