מבט מבס”א מס’ 856, 5 ביוני 2018
תקציר: בעת האחרונה התרחשו באיראן מספר אירועי מחאה שלא זכו לתהודה בהיקף רחב, זולת באיראן גופא. הקו המחבר בין האירועים הללו הוא בעצם התרחשותם בערי הפריפריה הסובלות מאבטלה גוברת, היעדר תשתיות, עלייה ביוקר המחייה, תנאי אקלים וזיהום אוויר קיצוניים. כל אלה מצביעים על דחיקת הערים לשולי הדיון הציבורי באיראן המקבלת ביטוי בהקצאת משאבים שאינה הולמת את צרכי התושבים. מדיניות זו נתפסת בעיני התושבים כהתעלמות והיעדר אוזן קשבת מצד הממסד השלטוני למצוקת ערי הפריפריה, המאוכלסות במידה רבה באזרחים הנכללים תחת ההגדרה של “מיעוט אתני”.
בימים האחרונים התרחשו בכאזרון, השוכנת במחוז פארס, הפגנות אלימות ורחבות היקף שביטאו את מחאת התושבים על רקע פרסום תוכנית לחלוקה מנהלית חדשה במחוז המיועדת להוציא שני מרחבים מאוכלסים משטחה של עיריית כּאזֵרוּן ולהעניק להם מעמד עצמאי (תת-מחוז בשם: כוה-צ’נאר). בבסיס המחאה עומדת מצוקתם של רבים מתושבי המחוז הסובלים מתנאי פרנסה ומחייה קשים מזה זמן רב. הצעת החלוקה המנהלית שמשה כניצוץ שליבה את להבות תחושות ההזנחה והתסכול.
ראוי לציין כי “בשטח המריבה” נמצאים שני אתרים בעלי חשיבות דתית והיסטורית המהווים מוקד לעלייה לרגל ומקור פרנסה לתושבי כּאזֵרוּן. האתר “בישאפוּר”, השוכן במרחב כּאזֵרוּן, נבנה על-ידי המלך שאהפוּר הראשון ומשמש עדות לתבוסה שהנחילו לוחמי האימפריה הסאסאנית לרומאים במאה השלישית לספירה. באתר השני, “אמאם-זאדה סיד חוסיין”, קבור נכדו של האמאם הרביעי בשיעה האת’נא-עשריה, והוא מוקד לעלייה לרגל, לתפילה ולבקשת משאלות, כנהוג במסורת השיעית. לכך מצטרפים גם היבטים כלכליים לא מבוטלים הנובעים ממתן תרומות והעובדה כי בקרבת אחוזת הקבר מצוי פארק רחב ידיים המאכלס במהלך חופשת ראש השנה בלבד למעלה מ-150,000 מבקרים.
כּאזֵרוּן אינו האזור היחידי בו התרחשו מחאות כנגד המשטר. בשלהי חודש מרס התרחשו הפגנות רחבות היקף בעיר אהואז, בירת ח’וזיסטאן, כמחאה על הדרך בה בחרה רשות השידור האיראנית להציג את מאפייני הלבוש של תושבי המחוז. זעמם של המפגינים פרץ לאחר שהמצג בתוכנית לא כלל את מאפייני הלבוש הערבי האותנטי המייצגים את המוצא האתני של מרבית תושבי המחוז. המחאות הסוערות, שנמשכו גם בחודש אפריל, הובילו למעצרם של כ-150 אזרחים על-ידי כוחות הביטחון. גם במקרה זה עולה השאלה האם הייתה זו הסיבה האמיתית למהומות, או שמא שקפה המחאה תהליך עמוק יותר של נתק בין מרכז לבין הפריפריה? דומה כי גם במקרה זה התשובה ברורה למדי. אהואז וח’וזיסטאן סובלים מזה זמן מרמת זיהום אוויר גבוהה, התייבשות מקורות המים ונזקי טבע. כל זאת לצד מצוקת דיור, שיעורי אבטלה גבוהים ורמת שכר נמוכה שאינה נותנת מענה לעליית יוקר המחיה של סל המוצרים הבסיסי.
במקביל למחאה באהואז פרצה מחאה נוספת בחלק אחר של איראן שלא זכתה לתהודה. הפעם היו אלה חקלאי אצפהאן שמחו על מדיניות חלוקת מים בלתי פרופורציונלית ובלתי צודקת שאינה מאפשרת לקיים חקלאות. החקלאים בחרו להעביר את מאבקם גם לתפילת יום השישי שאת תחילתה מנעו תחת הסיסמה: “כאשר מצוקתנו תשמע, תחל התפילה”. ראוי לציין כי קיים קו מקשר בין המחאות השונות המתבטא בהפניית דרישות לנציג הממסד הדתי הממונה על תפילות יום השישי, זאת משום שאנשי הדת המנהלים את התפילות בערי איראן ממונים באופן ישיר על-ידי המנהיג העליון והפניה אליהם מרמזת הן על מרכזיותה וחשיבותה של תפילת יום השישי בסדר היום החברתי-פוליטי באיראן והן על תפיסת הממסד הדתי כגורם אחראי למצוקות הציבור.
התסיסה באיראן אינה נובעת ממצוקה כלכלית ואפליה אתנית בלבד ומקיפה נדבכים נוספים כאפליה על רקע דתי. כך למשל בפברואר השנה התרחשו התנגשויות אלימות בין הממסד הביטחוני לבין חברי מסדר נעמת-אללהי גֹנאבאדי בשל הטלת הגבלות חמורות על מנהיגם נור-עלי תאבנדה. ההתנגשויות האלימות שנמשכו למעלה משבוע גרמו להריגתם של שלושה שוטרים ושני אנשי בסיג’ וגררו תגובה נחרצת מצד מנגנוני הביטחון שכללה מעצרים והעמדה לדין של מאות מחברי המסדר הצופי (שיעי). ראוי לציין, כי מסדר נעמת-אללהי גֹנאבאדי הנו מסדר צופי (שיעי) שמקורו בחסידי שאה נעמת-אללה וַלי (נפטר בשנת 1453), שהתפצל במאה התשע עשרה לשלושה ענפים: גֹנאבאדי, זואלריאסתיני, צפי-עלישאהי.
הממסד הדתי, ובעיקר אנשי הדת היושבים בקום, אינו מגלה הבנה כלפי הזרמים הצופים ונוקט כנגדם יד קשה כדוגמת הריסת מרכזי תפילה (בערים קום, ברוג’רד ואצפהאן), מעצרים נרחבים, אפליה תעסוקתית והדרה מתחום ההוראה. חרף הקו הנוקשה שנוקט הממסד כנגד הדרווישים של מסדר גֹנאבאדי, הללו רואים עצמם כשיעים נאמנים ונחשבים למתונים מבין שלושת ענפיו של מסדר זה. לראיה, נאמני המסדר מצווים להשתלב בחברה ולעבוד לפרנסתם; נאסר עליהם ללבוש בגדים שונים או לקיים טקסי פולחן המשלבים ריקודים, והשימוש בסמים הוא בגדר איסור מוחלט. על-אף כל זאת הממסד המהפכני נוקט כנגדם יד קשה שלא אחת הובילה לעימותים ומהומות מתמשכים.
אפליה דומה מתנהלת כנגד אזרחים מוסלמים-סונים, המהווים מיעוט דתי שנדחק לשולי החברה האיראנית. מיעוט זה סובל מאפליה חברתית, כלכלית ופוליטית למעלה משלושה עשורים, המתבטאת במתח בלתי פוסק כלפי השלטון המרכזי. המשטר המהפכני תופס את המיעוט הסוני כגייס חמישי ורואה בו מקור לקיצוניות מיליטנטית ולהחדרת רעיונות מבית היוצר של התנועה הסלפית. כתוצאה מכך נוקט השלטון באסטרטגיה של אפליה, רדיפה והיעדר פיתוח, כהתנגדות לבניית מסגדים ומרכזי תרבות סונים, ומעקב צמוד אחר מנהיגי הקהילה, מנהלי התפילה ומובילי דעה סונים. ברור אפוא כי מדיניות זו מעודדת חדירת רעיונות רדיקליים, כאלו המופצים על-ידי ארגון ג’ונדאללה הפועל כנגד דיכוי הבלוצ’ים באיראן – בעיקר במחוז סיסתאן ובַלוּצִ’סְתאן המאכלס כ-2.5 מיליון תושבים ומהווה מוקד להברחת סמים. הלחימה המתמשכת בין ג’ונדאללה לבין כוחות הביטחון האיראניים הותירה נפגעים רבים בשני הצדדים ולא פסקה גם לאחר לכידתו והוצאתו להורג של מנהיג התנועה, עבד אל-מלכ ריג’י.
במבט רטרוספקטיבי נראה כי לא ניתן להפריד בין המחאה הגדולה שפרצה באיראן בראשית שנת 2018 לבין המחאות המתרחשות בחודשים האחרונים באזורים המאוכלסים במיעוטים אתניים. שהרי נקודת המוצא של גל המחאה הגדולה, שבשיאה הקיפה כשמונים ערים ברחבי איראן, הייתה בפריפריה ונבעה מהנתק שנוצר בין הממסד השלטוני לבין צאן מרעיתו. מחאה זו כללה ערים רבות שבהן מתגוררים מיעוטים אתניים ככורדים, אזרים, לורים, בלוצ’ים, ערבים ועוד. כזכור, התמהיל האזרחי האיראני אינו עשוי מקשה אחת ומורכב מכ-55% אזרחים ממוצא פרסי לעומת פסיפס מיעוטים אתניים המהווה כ-45% מאוכלוסיית המדינה. התעלמות השלטון המרכזי מתושבי הפריפריה, לצד המצוקות הכלכליות הנובעות מהקצאת משאבים ניכרים לקידום “ציר ההתנגדות” על חשבון אזרחי איראן, עלולה להוות אתגר משמעותי לקובעי המדיניות ברפובליקה האסלאמית בהמשך הדרך. ההיסטוריה מלמדת כי יחסי מרכז-פריפריה עמדו לאורך תקופות שונות במוקד הדיון בין מדינה לחברה, ולא אחת קבעו גורלות של משטרים.
* ד”ר דורון יצחקוב הוא חוקר במרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים ועמית מחקר במרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב.
סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.