מבט מבס”א מס’ 409, ה8 פברואר, 2017
This Perspective, by Maj. Gen. (res.) Gershon Hacohen, will shortly be published in English
תקציר: השאלה החשובה בהתבוננות על מה שהתרחש בעמונה אינה מי ניצח ומי נוצח, אלא לאן פנינו במגמות המתהוות. ברור לכל כי בנסיבות המתפתחות, מדינת ישראל הולכת ומגיעה לצומת החלטה גורלית בכל הקשור לעיצוב מדיניותה ביחסה לעתיד מרחבי יהודה , שומרון וירושלים.
תוצאת המאבק על עמונה בשלב זה ברורה: המשפחות פונו מבתיהן והיישוב עומד להיחרב. מרגע שנשלחו כוחות המשטרה לפעולה לא היה ספק כי ישלימו את משימתם, השאלה הייתה לא מה יהיה על הגבעה בסופו של יום, אלא איך וכיצד יתנהל המאבק. מראשית המאבק הפיזי בגבעה, הכל כוון אל היום שאחרי.
מבחינת המתיישבים ותומכיהם היה לגמרי ברור: מטרת המאבק הפיזי שברובו היה פסיבי, לא הייתה למנוע את הפינוי: במכלול הנסיבות והשיקולים לא היה לכך כל סיכוי. נאבקו למען חובתו המוסרית של יהודי מאמין ומייחל גאולה לא לנטוש בית באדמת אבות ללא מאבק ולמען כינון התודעה הישראלית, והבין-לאומית שבאנו לכאן לאדמת אבות כדי להישאר, גם במחיר הדורש מאבק והקרבה.
לפיכך, השאלה החשובה בהתבוננות על מה שהתרחש, אינה מי ניצח ומי נוצח, אלא לאן פנינו במגמות המתהוות. מערכה אחת הסתיימה ונפתחת מערכה חדשה בה יקבע עתיד ההתפתחות של מפעל ההתיישבות. מתוך המאבק נוצר פוטנציאל חדש ובשלב זה המגמה המתהווה פתוחה להשפעה ולעיצוב על ידי מי שישכיל לנצלו בהכוונה נכונה של פעולותיו.
ברור לכל כי בנסיבות המתפתחות, בכלל התהליכים הפנימיים והחיצוניים לחברה הישראלית, מדינת ישראל הולכת ומגיעה לצומת החלטה גורלית בכל הקשור לעיצוב מדיניותה ביחסה לעתיד מרחבי יהודה שומרון וירושלים.
לקראת צומת זו, מפעל ההתיישבות זקוק יותר מאי פעם, להרחבת מעגלי התמיכה וההזדהות בחברה הישראלית. לשם יש לכוון את המאמצים בתיווך נכון של מה שהתרחש בזירת עמונה, לקראת השגת תמיכה ציבורית רחבה להבנה כי המאבק אליו רותקה תשומת לב הציבור בימים האחרונים, לא נסוב על אינטרס מגזרי של קומץ מתנחלים, אלא על עתיד מדינת ישראל.
הגיע העת לשכנוע הרוב הישראלי, כי גם עבור תושבי גוש דן, עתידם תלוי יותר מאי פעם בהרחבת אחיזתנו ביהודה ובשומרון. בהיבט זה מבחן התוצאה למאבק עמונה, יקבע בחודשים הבאים במבחן תמיכת הציבור. אין פלא שמתנגדי ההתיישבות מבקשים להבליט ולנצל פרצי אלימות שהתרחשו ביממה האחרונה, במאמץ לפגוע באהדת הציבור למאבק המתיישבים ואלפי תומכיהם.
הקשבתי היטב לזעקת כאבו של אב לחייל משמר הגבול שפעל בזירת המאבק במסגרת כוחות המשטרה. שסע וניכור בין ציבור המתנחלים לבין מה שמייצג אב זה בחברה הישראלית יהיה אסון לאומי. את פוטנציאל הניכור הזה ינסו לנצל היטב אלה המייחלים להבאת עם ישראל להסכמה לנסיגה רחבה ממרחבי ההר ביהודה ובשומרון. כולם יודעים כי את שורות הלוחמים במשמר הגבול ובמשטרת ישראל, הראויים להערכה רבה על מילוי משימותיהם בזירות מאבק רבות, לא ממלאים בני עופרה בית אל ואפרת. את הסדק החברתי הזה בין המגזרים, יבקשו יריבי ההתיישבות לנצל, במגמה להרחיבו. הם הרי זיהו מכבר את השוני בין “ימין מתנחל” לבין הציבור הרחב תומכי מפלגת הליכוד. בהבנה זו ביקשו במשך שנים לחולל ניכור והפרדה בין “מתנחלים אידיאולוגיים” לבין “מתנחלים קלים-משפרי דיור”. גם ביסוד ההסכמה לכאורה, להכללת גושי ההתיישבות בריבונות ישראלית, במיקוד לתושבי מעלה אדומים ואריאל, מצויה ההכרה כי במיצוי פוטנציאל הניכור והשסע בין שתי קהילות נאמני הארץ, מצוי מפתח למהפך פוליטי.
בהבנה זו, בציפייה להפוך את מאבק עמונה לנקודת תפנית במאבק על עתיד העם היהודי בארצו, יש לא רק לאחות שסעים, אלא להפוך את מפעל ההתיישבות מאינטרס מגזרי של הציונות הדתית, לאינטרס לאומי רחב תמיכה. מדובר במרחב פוטנציאל חיוני למיצוי רב תחומי, גם בתחומי הדיור, הקורא לכל בני הארץ, בני אשדוד בת ים, נתיבות וגם תל אביב לבוא ולהצטרף. מתוך פתיחת המרחב להתיישבות רחבת היקף, ממשלת ישראל תבהיר מעצם פעולותיה, כי תם עידן הנסיגות.
מזה זמן, במיוחד לאור מה שהתהווה ברצועת עזה לאחר נסיגתנו מגוש קטיף, הולכת וגדלה ההכרה הציבורית כי למדינת ישראל שתתכנס לרצועת החוף הצרה, אין עתיד ביטחוני וכלכלי. רובו של הציבור המייחל לדרך חדשה, ייתן לממשלת ישראל את מלוא תמיכתו להובלת תפנית בכל הקשור למימוש האינטרסים הישראליים בירושלים ובשטחי C ביהודה, שומרון ובקעת הירדן. לכך יש לכוון את מכלול המאמצים במערכה המתהווה ביום שאחרי עמונה.
פורסם לראשונה ב מקור ראשון 3.2.2017
http://www.israelhayom.co.il/opinion/449665
*אלוף (מיל’) גרשון הכהן הוא עמית מחקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים. שירת בצה”ל במשך ארבעים ושתיים שנים. פיקד על חיילים בקרבות מול מצרים וסוריה. לשעבר מפקד גיס ומפקד המכללות הצבאיות.
סדרת הפרסומים מבט מבס”א מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר.