חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

חמאס

מלחמת לבנון השנייה ומבצע "עופרת יצוקה" הוו דגם בזעיר אנפין למלחמות העתיד. איראן וגרורותיה סוריה, החזבאללה והחמאס אינם משקיעים כמעט דבר במערכות נשק "קלאסיות" של מלחמה בעצימות גבוהה. במקום זאת הם בונים ורוכשים כמויות עצומות של טילים ורקטות. בכל מערכה עתידית יהיה העורף הישראלי כולו נתון למתקפה עזה של טילים ורקטות בעוצמה שלא ידענו כמותה. מאמר זה סוקר את אמצעי המענה של ישראל למתקפת הרקטות
מבצע "עופרת יצוקה" מאפשר לבחון את יחסו של החמאס לישראל ולזירות השונות ומעניק לחמאס הזדמנות תעמולתית להציג עצמו בעמדת המיעוט המתגונן לא רק למול ישראל, אלא גם מול הזירה הפלסטינית והערבית, ובמקביל לפעול למען ערעור הלגיטימיות השלטונית של הרשות הפלסטינית ושל העומד בראשה על-ידי הצגתם כמשתפי פעולה עם ישראל, וכבעלי אינטרס בקיומו של המבצע על מנת שיוכלו לרשת את שלטון החמאס לכשייפול. מנגד משתמש החמאס באירוע להדגשת היותו חלופה אותנטית לשלטון הרשות שהזניח את הפלסטינים, תוך קריאה לתושבי הגדה לפתוח באינתיפאדה שלישית כנקמה על מבצע צה"ל ברצועה.
השתלטות החמאס על עזה היא התפתחות חשובה, אך היא אינה משנה בצורה בסיסית את האתגר מולו ניצבת ישראל. הדבר היחיד שישראל יכולה לעשות הוא צמצום נזקים במסגרת של אסטרטגיה לניהול סכסוך ולנסות להרוויח זמן לאפשר צמיחת אופציות אחרות

תפריט נגישות