כישלונות מודיעיניים, ודאי כאלו שמביאים להיעדר מודיעין מקדים על מתקפות רחבות היקף כמו זו שחוותה ישראל מצד חמאס ב-7 באוקטובר 2023, מביאים לאחריהם ועדות חקירה אשר בוחנות את התהליכים המודיעיניים, מצביעות על כשלים וממליצות על מנגנונים שיצמצמו את האפשרות לכישלונות עתידיים. טענת המאמר היא, כי בלי שינוי עומק תרבותי של הארגון ואנשיו, של הטמעת הענווה בעשייה המודיעינית ב-DNA של הארגון – המנגנונים הללו לא יספקו את הסחורה.

על מנת להשלים את השמדת ארגון חמאס בעזה יידרש מהלך התקפי קרקעי בדרום עזה. אחד האתגרים העיקריים בביצוע מהלך זו הוא העובדה, שעקב הנעת האוכלוסייה מצפון, רב אוכלוסיית רצועת עזה מתרכזת עכשיו בדרום הרצועה. ישראל נדרשת להניע אוכלוסייה זו הרחק מאזורי הלחימה הצפויים במרחב האורבני על מנת לשלול מחמאס את יכולת המגן האחרונה שלו מול עוצמתו של צה"ל, להמשיך את העמידה המרשימה בדרישות המידתיות של החוק הבינלאומי, ולעמוד בהתחייבות כלפי האמריקנים לנהל מלחמה המבוססת על ערכים משותפים. לצד פתרונות כמו הקמת אזורים מוגנים לאוכלוסייה בדרום או הנעתה חזרה לצפון, ולאחר שהאופציה של סיני ירדה מהפרק מתוך כבוד למצרים, נכון לשקול קידום מהלך בהובלה אמריקנית ובהשתתפות בינלאומית ואזורית של הקמת מחנות שהייה זמנים לתושבי עזה בנגב. הרעיון המרכזי למהלך כזה מפורט להלן, והוא כולל גם סיוע בינלאומי מקביל לחזרת תושבי העוטף.

מאמר זה סוקר את מצב אספקת הדלק הנוכחי ברצועת עזה, בעזרת  שימוש במקורות גלויים על-מנת להעריך כמה דלק דרוש לצרכים ההומניטריים הבסיסיים של אוכלוסיית עזה, כמה דלק מוחזק בידי חמאס, ועל מי רובצת האחריות לספק דלק נוסף לרצועה. המאמר טוען כי היתרון הטקטי של מניעת אספקת דלק לרצועת עזה הוא זניח יחסית, כיוון שחמאס דאג לאחסן מלאים של דלק מתחת לאדמה שיספיקו לו למספר חודשים. מניעת דלק לרצועה משפיעה בעיקר על תפעול בתי החולים ומתקני טיהור המים שמשרתים את אוכלוסיית עזה, והיא מוסיפה ללחץ הבינלאומי הגובר כנגד ישראל לסיים את המערכה הצבאית שלה לפני שהושגו כל המטרות. ההחלטה של הקבינט הביטחוני לחדש אספקה מצומצמת של דלק לרצועה היא לפיכך שקולה ואחראית.

הסתננות חוליות חמושות למטרות הרג וביזה אינן דבר חדש בהיסטוריה המדממת שלנו ברצועת עזה. התקפת ארגון החמאס ב-7 באוקטובר 2023 שהובילה למותם של כ-1,500 איש מרביתם אזרחי מדינת ישראל, היא רק שרשרת אחת בסבל ובחילופי האש בין ישראל לבין רצועת עזה. רק כאשר היה גורם שלטוני נחוש ששלט ברצועה באופן מלא כמו מצרים מ-1956 עד 1967 או ישראל בין השנים 1993-1967, יכולים היו יישובי הנגב המערבי ודרום ישראל לשגשג. ישראל ניסתה להתנתק מעזה במשך 17 שנה אך ללא הצלחה. סבב לחימה אחר סבב לחימה, מיגון ועוד מיגון אך רצועת עזה למרות תלותה הכלכלית בישראל המשיכה להוות בעיה ביטחונית כבדה שרק הלכה והסלימה. מלחמת חרבות ברזל יכולה להוות הזדמנות לשינוי המציאות ברצועת עזה, אולם לשם כך, ייתכן ואין מנוס מהחזרת הממשל הצבאי הישראלי עד למציאת פתרון בסיוע שחקנים אזוריים ומקומיים ובגיבוי בינלאומי. פתרון שיבטיח את השלום ואת היציבות באזור.

האם חמאס שווה דאע"ש? האם דפוסי הפעולה האכזריים של חמאס, בפרט מאז שבת ה- 7 באוקטובר, משתווים לאלו של דאע"ש? בכדי להשוות בין שני ארגוני טרור אסלאמיים אלו, נבחנים במאמר מספר קריטריונים, המצביעים על דמיון רעיוני ופרקטי הכולל אידיאולוגיה פונדמנטליסטית; ישות היברידית; שליטה על אוכלוסייה; אינדוקטרינציה אסלאמית; חינוך; שיטות פעולה אכזריות ושימוש בג'יהאד. על מדינת ישראל, שחוותה את פיגועי הטרור המשמעותיים ביותר מאז הקמתה, להמשיך לקדם את יעדיה הטקטיים והאסטרטגיים לחיסול חמאס, עם מסר סימבולי ברור: חמאס שווה דאע"ש.