חמאס

המשבר הפנימי בישראל בראיית חמאס

לאחר שנה וחצי של מלחמה דומה שדבר לא השתנה בישראל מבחינת הפילוג הפנימי. המשבר החברתי במדינת ישראל והקיטוב החברתי משפיעים כתמונת מראה על מה שמשדר החמאס לציבור הפלסטיני. ההפגנות נגד הממשלה נוגעות בעצב חשוף בחברה הישראלית ומדגישות סוגיות חברתיות כמו החטופים, וגיוס החרדים. ההפגנות ואמירות קשות בעד ונגד עמדות הממשלה משתקפות באתרי המדיה של חמאס המציגים תמונה מעוותת של חברה עייפה ומפורקת. במצב זה שואלים בחמאס את הפלסטינים מדוע שאנו נמצמץ ראשונים? השלכות המחלוקות הפנימיות בחברה הישראלית משליכות על כושר העמידה של חמאס במלחמה המתישה שנכפתה עלינו, ומאפשרות לחמאס לטעון כי בסופו של דבר ישראל תסכים לתנאיו, הכוללים למעשה חזרה ל-6 באוקטובר.

הכרעה צבאית במלחמת ‘חרבות ברזל’
מצע לדיון מחודש

המאמר טוען כי במלחמת חרבות ברזל השיג צה"ל הכרעה בשתי זירות, באופן ההפוך מהמקובל בתורה הצבאית. בעזה – הושגה הכרעה טקטית ואופרטיבית מול חמאס, שהתבססה על שחיקת כוחות ויכולות האויב בעיקר באמצעות פעילות יבשתית התקפית; ובלבנון – הושגה הכרעה אסטרטגית, אופרטיבית וטקטית (בסדר הזה) מול חזבאללה, שהתבססה על תחבולה באמצעות פעולות קינטיות (מכות מנע) ובהן פיצוץ הביפרים ותקיפות מהאוויר נגד יכולות ומפקדים, ובהמשך בפעולה יבשתית נגד תשתיות לחימה במרחב הגבול. הדיון בהכרעה הלך ונעלם בצה"ל בשנים האחרונות, והמאמר מציע מצע מחודש לדיון כזה.

עתיד חמאס והמלחמה בעזה
אחרי עידן סינוואר

יחיא סינוואר היה האדם המזוהה ביותר עם חמאס ועם המלחמה שיזם חמאס ב-7 באוקטובר 2023 והובילה להרג של כ-1,200 איש, מרביתם אזרחים, וחטיפתם של כ-250 איש לרצועת עזה. חיסולו ב-17 באוקטובר 2024, הינו תמונת ניצחון ישראלית. שנה לאחר פרוץ המלחמה ולאחר חיסול סינוואר, חמאס נמצא על פרשת דרכים. האם ישכיל הארגון לקבל הסדר שיאפשר את החזרת החטופים ואת סיום המלחמה תוך ויתור על שלטונו ברצועה או שההנהגה החדשה תמשיך בקו של יחיא סינוואר - מלחמה חסרת תוחלת נגד ישראל שתוביל לסבל נוסף לאוכלוסייה האזרחית המתגוררת בעזה ומונה כשני מיליון איש. האם חמאס בשל לשינוי מטרות המלחמה?

המטרות האסטרטגיות והמדיניות של ישראל במלחמת חרבות ברזל

פרשנים רבים טוענים להיעדר אסטרטגיה ותוכנית מדינית ברורה ליום שאחרי, ולכן לטענתם, ישראל לא תוכל לממש את הישגיה הצבאיים והם יישארו הישגים טקטיים בלבד. לטענתם על ישראל להציג תוכנית מדינית ליום שאחרי. אולם התוכנית ליום שאחרי תלויה בהשגת היעדים הצבאיים שישראל הגדירה. מעבר למטרות המלחמה המוצהרות, ישראל חותרת ליצירת מציאות ביטחונית חדשה באזור, תוך החלשת איראן ושלוחותיה. זאת, מתוך הבנה שהמלחמה היא קיומית ומחייבת הסרת איומים משמעותיים מגבולותיה. ההישגים הצבאיים נתפסים כחיוניים לשיפור המצב הביטחוני ולהגברת הסיכויים להסדרים מדיניים עתידיים. ישראל מבינה את מגבלותיה בקביעת הסדרים מדיניים חד-צדדיים, היא איננה מסוגלת לכפות תוכניות או הצעות מדיניות אך מאמינה שיצירת עליונות צבאית ברורה תשפר את מעמדה במשא ומתן עתידי. בכל הסדר עתידי ישראל היא רק צד אחד ואין לה השפעה על תהליכים פנימיים-פוליטיים בצד השני, הפלסטיני או הלבנוני. לבסוף, קיים פוטנציאל להסדרים אזוריים חדשים, כולל נורמליזציה עם מדינות ערב נוספות, אם ישראל תצליח להחליש משמעותית את האיום האיראני. במידה שישראל תוכל להציג הישגים צבאיים משמעותיים או אז תוכל להציג תוכנית מדינית שתשפר את מעמדה באזור, לא לפני כן.

תפיסת הביטחון הלאומי של ישראל:
תובנות ממלחמת חרבות ברזל

בעקבות האסון של ה-7 באוקטובר 2023 צצו אמירות רבות על כך ש"תפיסת הביטחון קרסה". אלו אמירות שגויות. לא התפיסה קרסה אלא היישום שלה בעקבות כשלושים שנים של שינויים בתפיסת המלחמה שפיתחו צה"ל ומערכת הביטחון. המסמך מציג ומנתח את תפיסת הביטחון הלאומית של ישראל על מגוון מרכיביה, ואת התובנות שיש להפיק מכישלון יישומה ב-7 באוקטובר, אבל, לא פחות חשוב מכך – הקושי ליישם ולממש את עקרונותיה במהלך -אחד-עשר החודשים שנמשכת המלחמה בינתיים. חשוב להדגיש שהמציאות אינה שחורה או לבנה, היא עשויה מגוונים של אפור. לא כל מה שנעשה היה שגוי או נכשל, אבל התוצאה הסופית אינה טובה. עלינו להתאמץ לתקן את הדרוש תיקון. תיקון תוך כדי מלחמה הוא קשה – המצב שנקלענו אליו לא נוצר בין רגע, הוא תוצאה של תהליך ממושך, וגם התיקון אינו עניין של החלטה ופתרון מיידים. גם הפתרון יהיה תהליך ממושך וקשה.

ניהול המלחמה אחרי ה-7 באוקטובר:
מחדל או עוולה?

מטרת המלחמה העיקרית של ישראל היא מיטוט שלטון חמאס; מטרה שאפתנית המבקשת לשנות את המציאות המדינית-אסטרטגית. על מנת להשיג מטרה זו, יש צורך בשיתוף פעולה בינלאומי, על מנת להבטיח לגיטימציה לשלטון החדש, מימון שיקום הרצועה, ניהולה האזרחי, העברה של עובדי הציבור העזתיים למעסיק חדש, דה-רדיקליזציה וביטחון הפנים. כלומר, בהקשר הייחודי של חרבות ברזל, קיים הכרח במלחמה קואליציונית. ואכן, המלחמה נפתחה בהתייצבות חסרת תקדים של ארצות הברית, המערב, ומדינות ערביות מתונות לצד ישראל, אך השילוב של סירוב לקיים דיאלוג עם השותפות הבינלאומיות על זהות השלטון שיחליף את חמאס, גרירת הרגליים בנושא ההומניטרי, מסרים קיצוניים וניהול לקוי של ההיבט המשפטי, גרם לפגיעה עמוקה בלגיטימציה של ישראל ובכוחה לרתום את הקהילה הבינלאומית להשגת מטרות המלחמה. פגיעה זו נעשתה כשאין רווח בצידה, וכשהתנהלות הממשלה הרחיקה אותה ממימוש מטרות המלחמה. אלא אם יתחולל שינוי עמוק בדרך ההתנהלות של הממשלה (ואם לא מאוחר מדי), נראה שמצבה של ישראל בשנים הבאות יהיה גרוע ממצבה לפני המלחמה.

אסטרטגיה בת קיימא – עקרונות לעדכון האסטרטגיה ותפיסת הביטחון הישראלית

על רקע כשלון השבעה באוקטובר קיימת הסכמה על הצורך לבחון מחדש את עקרונות האסטרטגיה הישראלית ותפיסת הביטחון. כבר כעת ברור שתידרש התעצמות צבאית ניכרת והשקעות ביטחוניות נוספות. עם זאת עלינו להיזהר מלחזור על שגיאות העבר. עוד מאותו הדבר – שיקום האסטרטגיה מבוססת ההרתעה, כוח אש גדול יותר, סדר כוחות רחב יותר, ביצורים עמידים יותר – כל אלה עלולים להתגלות כלא-מספקים ואף כמסיחים. המאמר יבקש לתרום לגיבושה של אסטרטגיה בת-קיימא. נעשה זאת לא באמצעות הצבעה על עקרונות שיש להוסיף לתפיסת הביטחון אלא באמצעות הצבעה על סוג הדיון הנדרש. בדרך נדון במקצת מהתכנים הרלבנטיים ונטיל ספק בחלק מהתגובות האוטומטיות למשבר.

מלחמת עזה 2023, והמלחמה שאחריה

למרות השלב המוקדם, אין מנוס מלהתחיל בלמידה ממלחמת עזה שכן האתגר הבא, מלחמה בצפון, קרוב. לקח המתקפה בדרום הוא שאין להניח לאיום להתעצם בגבולנו. אין די בהרתעה. נדרשת יכולת צבאית להכרעת האיום והסרתו בשטח האויב. התעצמות ממוקדת בארבע-חמש תוכניות, נוסף על התכוננות בסיסית, תאפשר כוח צבאי מוכן וחד יותר. במוקד – מודרניזציה של היבשה, הפחתת תלותה בסיוע מודיעיני ואווירי, והפניית יותר נתחים של אמ"ן, חיל-האוויר וחיל-הים לזירות הרחוקות. התוצאה תהייה עמידות הגנתית משופרת במתקפות פתע, ותמרון מקביל ומהיר יותר להכרעה, תוך הגבלת הלחץ של איראן ושלוחיה. לאור הניתוח, האינטרס הישראלי צריך להיות היערכות מקדימה, בת שנתיים לערך, למלחמה הבאה.

חינוך לענווה – הנקודה הארכימדית של הפקת הלקחים המודיעינית ממתקפת חמאס

כישלונות מודיעיניים, ודאי כאלו שמביאים להיעדר מודיעין מקדים על מתקפות רחבות היקף כמו זו שחוותה ישראל מצד חמאס ב-7 באוקטובר 2023, מביאים לאחריהם ועדות חקירה אשר בוחנות את התהליכים המודיעיניים, מצביעות על כשלים וממליצות על מנגנונים שיצמצמו את האפשרות לכישלונות עתידיים. טענת המאמר היא, כי בלי שינוי עומק תרבותי של הארגון ואנשיו, של הטמעת הענווה בעשייה המודיעינית ב-DNA של הארגון – המנגנונים הללו לא יספקו את הסחורה.

חרבות ברזל: יש להיערך להנעת האוכלוסייה מדרום עזה – פתרון אפשרי הוא מחנות בניהול אמריקני בנגב

על מנת להשלים את השמדת ארגון חמאס בעזה יידרש מהלך התקפי קרקעי בדרום עזה. אחד האתגרים העיקריים בביצוע מהלך זו הוא העובדה, שעקב הנעת האוכלוסייה מצפון, רב אוכלוסיית רצועת עזה מתרכזת עכשיו בדרום הרצועה. ישראל נדרשת להניע אוכלוסייה זו הרחק מאזורי הלחימה הצפויים במרחב האורבני על מנת לשלול מחמאס את יכולת המגן האחרונה שלו מול עוצמתו של צה"ל, להמשיך את העמידה המרשימה בדרישות המידתיות של החוק הבינלאומי, ולעמוד בהתחייבות כלפי האמריקנים לנהל מלחמה המבוססת על ערכים משותפים. לצד פתרונות כמו הקמת אזורים מוגנים לאוכלוסייה בדרום או הנעתה חזרה לצפון, ולאחר שהאופציה של סיני ירדה מהפרק מתוך כבוד למצרים, נכון לשקול קידום מהלך בהובלה אמריקנית ובהשתתפות בינלאומית ואזורית של הקמת מחנות שהייה זמנים לתושבי עזה בנגב. הרעיון המרכזי למהלך כזה מפורט להלן, והוא כולל גם סיוע בינלאומי מקביל לחזרת תושבי העוטף.