ב-7 לאוקטובר התמוטטה לחלוטין ההרתעה הישראלית. כתוצאה ממתקפת הפתע של החמאס ישראל ספגה תבוסה קשה באבדות וברכוש כשהאויב חודר לשטחה, כובש את עריה ויישוביה משמיד את אוכלוסייתם ואוחז בהם מספר רב של שעות. מבחינת חמאס התשלום היחידי שיאפיל על ההישג הזה ויהפוך את ההתקפה ללא כדאית היא הפלת משטרו בעזה והשמדת יכולותיו הצבאיות. הגיון זה מתחבר לשתי סיבות נוספות שמחייבות את השמדת החמאס: ראשית על מנת להבטיח את החזרתם של המתיישבים לעוטף יש להסיר את האיום באופן מוחלט ולהחזיר להם את תחושת הביטחון. שנית והיה וישראל תסיים את המלחמה ללא השמדתו של משטר החמאס בעזה, יחשב הדבר כהצלחה של חמאס והיא תהווה כדגם לחיקוי והשראה ליתר הגורמים השותפים בציר הרדיקלי שמעוניינים בחיסולה של ישראל.

בכדי להבין את מהות ההפתעה האסטרטגית מצד חמאס, חיוני להכיר את שורשי תפיסתה הדתית הג’יהאדיסטית, אשר התגבשה באמנת התנועה ולא השתנתה במהלך השנים. בעוד שבישראל נהוגה תפיסה מערבית הנמנעת ממלחמה והמקדשת את ערך החיים, שואפת התפיסה הג’יהאדיסטית להקרבה עצמית, למוות, ולמאבק דתי קוסמי נגד “כופרים יהודים. מכאן הצורך להילחם ב“מוח הג’יהאדיסטי”, ללא כל הכלה ואיפוק“