חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

איראן

הציבור הישראלי התאחד סביב המטרה להפיל את משטר חמאס, אך אין כמעט התייחסות ל"יום שאחרי" בעזה, זאת על אף שתשובה לשאלה זו, קריטית לביטחונה של מדינת ישראל. אנו טוענים שהאפשרות המשרתת את האינטרס הישראלי בצורה הטובה ביותר היא הקמה של ממשל הקשור לרשות הפלסטינית, יחד עם תוכנית שיקום מסיבית הנתמכת על-ידי ארה"ב וגורמים בינלאומיים ואזוריים אחרים. הצהרה של ישראל על תמיכתה בהקמת משטר כזה בעזה בהקדם האפשרי, תספק כיוון מדיני למבצע הצבאי ותרחיב את הלגיטימיות הבינלאומית שלו. בנוסף להבסתו הצבאית של חמאס, יש גם להעצים אלטרנטיבה פלסטינית מתונה.
The prime minister at the meeting of the political-security cabinet. © GPO - Avi Ohayon
בשונה ממערכות קודמות אין הפעם מגבלה של 'שעון חול מדיני' על ישראל, וראוי להוריד סוגיה זו מעל הפרק על מנת לאפשר את הכרעת חמאס במבצע קרקעי נרחב. עם זאת, היכולת לייצר מצב זה לאורך זמן הוא בידיה של ישראל. על מנת לתחזק אותו נדרשות מספר החלטות ברורות והקמת ותפעול המנגנונים הנדרשים ליישומן.
Operation "Breaking Dawn"
המאבק של הג'האד האסלאמי במדינת ישראל מונע מאינטרס איראני. לפעולותיו יש פוטנציאל להחריף את המצב הביטחוני. על מקבלי ההחלטות להבין את אופי המאבק הנוכחי ולהמשיך לפעול נגד התבססותו ככוח צבאי משמעותי בגדה המערבית כדי למנוע את "אחדות הזירות" שלה חותרת איראן באמצעות ארגוני הפרוקסי הסרים למרותה.
ישראל חייבת להתייחס ברצינות למתקפה האחרונה על סעודיה, שכן מי שתוקף בטילים ובמל"טים אתרים אסטרטגיים בסעודיה עלול לתקוף גם מתקנים אסטרטגיים ישראלים, ובהיעדר נטילת אחריות יקשה על ישראל להגיב. וחשוב לא פחות - על ישראל להבין שריאד אינה מסוגלת להגן על עצמה באופן יעיל ועובדה זו חייבת להיות בבסיס כל התקדמות מדינית עם סעודיה.
השתלטות כוחות אסד על רמת הגולן הסורית, לאור ההבנה הישראלית-רוסית שיש להחזיר את המצב בגבול ישראל-סוריה לסטטוס קוו ששרר מאז הסכם הפרדת הכוחות במאי 1974, מהווה יתרון אסטרטגי חשוב עבור ישראל. גם אם לא יביא הדבר ל"שלום דה-פקטו" של ארבעים שנה כפי שהיה לפני פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, הרי שאסד יאלץ להתמקד בהמשך ביסוס משטרו, שיקומה של סוריה, והבטחת השלטון העלאווי. בנסיבות אלו, לא זו בלבד שעימות צבאי עם ישראל לא יביא הישגים כלשהם למשטר אלא שהוא עלול להרוס את תהליך ההשתקמות השביר.
באמצעות הידוק שיתוף-הפעולה הדיפלומטי מאחורי הקלעים, יכולות סעודיה וישראל להשיג יתרונות לא מבוטלים מהמשבר הפוליטי בלבנון ומן ההתפתחויות האזוריות שעשויות להיגזר ממנו.
קריסת מערכת המדינה הערבית ועליית האסלאם הפוליטי ערערו את המזרח התיכון והפכו את האזור למקור העיקרי לטרור העולמי. גם המדינות היציבות יותר, כמו איראן, טורקיה וערב הסעודית, מראות נטיות אסאלמיות חזקות ותומכות בקבוצות קיצוניות העוסקות בטרור. הרבה לא ניתן לעשות כדי לשנות מצב זה. קבלת מציאות לא נעימה זו תחייב שינוי מהותי בתרבות האסטרטגית של המערב.
בנאום שנשא לאחרונה בפני משמרות המהפכה, דיבר המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, גלויות על תוצאות מלחמת העולם השנייה. בהקשר לדיון על גודל הצבא האיראני, הזכיר חמינאי את ההשפלה שנגרמה לגרמניה ויפן על-ידי ארצות הברית. על רקע הכחשת השואה של איראן, הצהרת כוונותיה לחיסולה של ישראל, ודחיית ערכי המערב, מאששים דברי חמינאי את הפרשנות הטוטליטרית שלו לאסלאם. איראן נמצאת בעימות גלוי עם המערב ואף עם סעודיה. הדבר מעלה תהיות לגבי ההנחות השטחיות בדבר ה"שינוי" באיראן שבבסיס הסכם הגרעין שנחתם עמה.
באה לעולם טכנולוגיית הנחיה למטרות מדויקות מאוד אשר מהווה מהפכה אסטרטגית. יותר מדינות יכולות להצטייד בטילים אשר יכולים לפגוע במדויק במטרות אסטרטגיות עם ראש נפץ קונבנציונלי. ישראל צריכה להתמודד עם מצב חדש זה.
ישראל אינה יכולה להישאר אדישה לתוצאות ההסכם שנחתם לפני שנה. בדיעבד הסתבר שארה״ב הייתה נחושה שלא להשתמש באופציה צבאית, בניגוד להצהרותיה והבטחותיה, לכן על ישראל להיות מוכנה לעשות בעצמה את שצריך יהיה – אם איראן תיפנה לפצצה. הסתרת המו״מ מישראל, הנסיגה מהבטחות לישראל, והתוצאה בסוף המשא ומתן, מצדיקים את הפסימיים בירושלים.

תפריט נגישות