פרשנים רבים טוענים להיעדר אסטרטגיה ותוכנית מדינית ברורה ליום שאחרי, ולכן לטענתם, ישראל לא תוכל לממש את הישגיה הצבאיים והם יישארו הישגים טקטיים בלבד. לטענתם על ישראל להציג תוכנית מדינית ליום שאחרי. אולם התוכנית ליום שאחרי תלויה בהשגת היעדים הצבאיים שישראל הגדירה. מעבר למטרות המלחמה המוצהרות, ישראל חותרת ליצירת מציאות ביטחונית חדשה באזור, תוך החלשת איראן ושלוחותיה. זאת, מתוך הבנה שהמלחמה היא קיומית ומחייבת הסרת איומים משמעותיים מגבולותיה. ההישגים הצבאיים נתפסים כחיוניים לשיפור המצב הביטחוני ולהגברת הסיכויים להסדרים מדיניים עתידיים. ישראל מבינה את מגבלותיה בקביעת הסדרים מדיניים חד-צדדיים, היא איננה מסוגלת לכפות תוכניות או הצעות מדיניות אך מאמינה שיצירת עליונות צבאית ברורה תשפר את מעמדה במשא ומתן עתידי. בכל הסדר עתידי ישראל היא רק צד אחד ואין לה השפעה על תהליכים פנימיים-פוליטיים בצד השני, הפלסטיני או הלבנוני. לבסוף, קיים פוטנציאל להסדרים אזוריים חדשים, כולל נורמליזציה עם מדינות ערב נוספות, אם ישראל תצליח להחליש משמעותית את האיום האיראני. במידה שישראל תוכל להציג הישגים צבאיים משמעותיים או אז תוכל להציג תוכנית מדינית שתשפר את מעמדה באזור, לא לפני כן.

הפרוקסי האיראניים תלויים לחלוטין במימון האיראני לצורך תשלום משכורות ועבור מימון הציוד והפעילות. כלכלתה של איראן תלויה לחלוטין ביצוא הנפט. בפני ישראל עומדת האפשרות לתקוף את מתקני הנפט האיראנים בח'ארג, פעולה שעשויה ליצור נזק משתק ליכולת האיראנית להמשיך לקיים את פעילות השלוחים שלה. יש בפעולה זו סיכונים ממשיים, והממשל האמריקני שמנסה לפייס את האיראנים על-פי תפיסת אובמה לא יאהב זאת, אך פעולה כזו עשויה להביא לתגובת שרשרת ובנסיבות מסוימות להביא לנפילתו של המשטר באיראן.