מבט מבס"א

ועדת נגל הוקמה בקיץ האחרון על-ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו. לוועדה ניתנה משימה בעלת חשיבות היסטורית-אסטרטגית – תכנון בניין הכוח לעשור הקרוב לאור מלחמת חרבות ברזל. הוועדה נדרשה להצביע על הצרכים, ולהמליץ על משאבים ותהליכי בקרה לבניין הכוח. כול זאת, לפני שהתקיים תחקור צה"ל של המלחמה, ולפני שהתקיים תחקור ייעודי של בניין ומוכנות הכוח בעשור הקודם לאור המלחמה. לכאורה הוועדה עמדה במשימה והגישה דוח הכולל המלצות תקציביות ספציפיות. המאמר בוחן את הדוח ומצביע על פערים בו, אשר רובם ככולם נובעים מאי-קיום התחקירים לפני הפניה לתכנון העשור הבא.
תפיסת הביטחון חתרה למיצוי כושר המחץ כפיצוי על חולשת כושר העמידה. בעשורים האחרונים השתלטה על החשיבה שלנו גישה טקטית של לחימה נגד-טרור, ודחקה הצידה עקרון זה. המלחמה הנוכחית מהווה צומת דרכים. ניתן לראות במתקפת השבעה באוקטובר כישלון נקודתי, ולהתמיד באסטרטגיה הממוקדת בחזבאללה ובחמאס. המשמעות המעשית היא הקמת מרחבי-חיץ וקיום מלחמות גרילה בגבולותינו. דרך אחרת להבין את המצב הוא לתפוס את מלחמת חרבות ברזל כמערכה ראשונה במלחמה היסטורית מול הציר השיעי. במקרה כזה נכון יהיה לממש את הישגי המערכה הנוכחית ולמצות את ההפוגה האסטרטגית כדי ליצור תפיסת מלחמה ויכולת צבאית מתאימים יותר לנטילת היוזמה האסטרטגית לידינו, ולהתכונן למערכה נוספת.
ישראל החלה את המלחמה ב-7 באוקטובר 2023 ב'יום כיפור': הפתעה אסטרטגית ואופרטיבית שהקריסה את מערך ההגנה בעוטף עזה ואת יסודות הביטחון הלאומי של ישראל. היא סיימה אותה ב-17 בינואר 2025 ב'ששת הימים': שינוי יסודי חיובי בכל חזיתות הלחימה העיקריות של ישראל. המאמר מנתח את המהלכים הקובעים במלחמה ומראה שזהו שילוב של קבלת החלטות מושכלת, מיצוי עוצמה צבאית ולאומית, וכמו שקורה במלחמות - גם מזל. המסקנות המתבקשות הן שלקראת המשך ההתמודדות עם האתגרים על ישראל לטייב את תהליך קבלת ההחלטות הקובעות כמוצע בהמשך, ולחזק ולהתאים את העוצמות הצבאיות והלאומיות לאתגרים כדי להקטין את ההיסמכות על המזל, שהוא משתנה מקרי, ונסמך על כשלי היריב שגם הוא מפיק לקחים. המאמר מוקדש לגבורתם של הנופלים.
צמרת חזבאללה אינה יכולה להתעלם מהלכי רוח גוברים המשדרים מסרי תמיכה בעיצוב אסטרטגיה המחייבת את הדגשת הזהות הלבנונית של התנועה. גישה כזו אם תאומץ, עשויה להיות מתורגמת לצמצום התלות המסורתית של הארגון באיראן ולהשתלבות מעשית ומהותית יותר בפוליטיקה הפנים-הלבנונית. בנקודת הזמן הנוכחית, הסבירות לחידוש האש מול ישראל ביוזמת חזבאללה, נראית מוגבלת עד בלתי סבירה.
קריסת משטר אסד בסוריה חושפת את המזרח התיכון כמערכת אקולוגית דינמית בה שינויים קטנים יכולים להוביל להפתעות גדולות. צה"ל הגיב במהירות בשלוש מטרות: חיזוק ההגנה ברמת הגולן, השמדת אמצעי הלחימה הסוריים, והקרנת עוצמה במרחב. המציאות האזורית מעוצבת על-ידי זיכרונות היסטוריים, חלומות דתיים ולאומיים, ואינה מתנהלת לפי מודל יציב וליניארי. המדינות באזור שואפות למעורבות אקטיבית מעבר לגבולותיהן, וישראל נדרשת לאמץ גישה אסטרטגית גמישה יותר של השתלבות במרחב במקום התכנסות פנימית. האירועים בסוריה הוכיחו שוב שהגישה של וילה בג'ונגל שמשמעותה הסתגרות מפני הסביבה החיצונית איננה משרתת את המטרות הישראליות.
לישראל וגורמים בינלאומיים ואזוריים, בדגש על ארצות הברית, דילמה משמעותית בין אי רצון להשקיע משאבים רבים מדי בתוחלת נמוכה מדי במדינות/אזורים בעלי משילות נמוכה – עזה, סוריה, לבנון ועוד - לבין הצורך למנוע התפתחויות שליליות – חיצוניות (טרור, נב"ק, טילים ופליטים) ופנימיות (רצח עם והרעבה). פתרון לדילמה זו מהווה גישת ביניים של אימוץ עקרון המשילות החלקית (SSG: Semi Self-Governance) כמדיניות ואולי אף כגישה משפטית המאפשרת לכוחות המקומיים לקחת אחריות על מצבם ולשפרו תוך חופש פעולה להתערבות חיצונית – כולל צבאית – כאשר מתפתחות מגמות בעייתיות. מימוש עיקרון זה עשוי לעלות בקנה אחד עם גישתו האסטרטגית של הנשיא טראמפ.
התחרות הגוברת בחוג הארקטי מעלה לסדר היום הציבורי את מעמדה האסטרטגי של גרינלנד. האי הארקטי הנמצא בריבונות דנמרק חיוני גם לאינטרסים האמריקניים לנוכח הנוכחות הצבאית של רוסיה וסין ונתיבי השיט הסמוכים. אינטרסים אלה מובילים להבנות חשאיות בין דנמרק לבין ארצות הברית במטרה לשמרם.
מאתגרי הברחות הנשק ועד להגנה אווירית ותהליכי למידה משותפים, לאור התגברות ההסלמה באירופה ובייחוד בים הבלטי ובצפון אירופה הצי הגרמני מתמודד עם משימות חדשות במזרח התיכון ומתעדף משימות.
בטור שפורסם ב" הארץ טוען יגיל לוי, על בסיס "השוואה יסודית" כי צה"ל במלחמתו בעזה אינו צבא מוסרי כפי שהוא טוען. טענתו מתבססת על מעט עדויות מהשטח ובעיקר על אותה "השוואה יסודית" מבוססת מספרים. מסד הנתונים של לוי הוא פשוט. כ-43,000 עזתים נהרגו במלחמה (נתוני חמאס), מתוכם כ-17,000 מחבלים (נתוני צה"ל), וכ-350 חללי צה"ל (נכון לאוקטובר 2024). השיטה למדידת מוסריותו של הצבא, לפי לוי, נשענת על היחס בין חיילים לבין אזרחים הרוגים. היחס הזה עומד לפי חישוביו על 68 אזרחים עזתים לכל חייל הרוג. זהו יחס גבוה מזה שהיה במבצע צוק איתן או בקרב האמריקאי לכיבוש פאלוג'ה. שיעור הרוגים אזרחיים של כ-60% מכלל ההרוגים העזתיים מעיד לשיטתו כי צה"ל "העביר את הסיכון" לאזרחים העזתים יותר מכפי שנהגו צבאות מערביים במקרים אחרים.
המאמר בוחן את האגרסיביות הסינית הגוברת בים סין הדרומי, במיוחד מול הפיליפינים, ומנתח את השלכותיה הגיאופוליטיות האזוריות והבינלאומיות. הוא מדגיש את המניעים האסטרטגיים והכלכליים של סין להרחיב את השפעתה באזור, ומתייחס לאופן שבו המדינות השכנות, בהובלת הפיליפינים וארה"ב, מתמודדות עם תוקפנות זו.

תפריט נגישות