צה"ל

׳שבעת החטאים׳ של המודיעין: מצע לדיון

מאמץ ההתרעה המודיעינית מתוקף היותו חיזוי של העתיד לעולם יטעה. לכן יש להפחית את ההסתמכות עליו, להגדיל את שולי הביטחון ולנהל את הסיכונים בצורה מושכלת יותר. זאת, לא כהחלטה רגעית הנובעת מגודל הזעזוע מהפתעת ה-7 באוקטובר, שתישחק ותיעלם תוך מספר שנים, אלא מתוך שינוי יסודי בתמהיל המענה של תורת הביטחון הלאומי במבט של עשורים קדימה. לצד זאת קהילת המודיעין מחויבת לשפר את יכולתה להתריע, לא מתוך ניסיון למנוע את הכשל הגדול, שיקרה פעם בחמישים שנה, אלא על מנת לטייב את יכולתה לתרום למאמץ הביטחון המתמשך. בבואה לחקור את כשלי ההתרעה מציע מאמר זה הצעות - - לבחינה של הסיבות להם.

מדוע ישראל זקוקה לצבא גדול לצד טכנולוגיה מתקדמת?

המאמר עוסק בלקחי בניין הכוח של צה"ל בעקבות מתקפת החמאס בשבעה באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל". הדיון מתמקד בשאלות: האם יש להגדיל את מספר האוגדות והחטיבות המתמרנות? מה רמת המוכנות והכשירות שעליהן לקיים? כיצד משתלבת תפיסת ההגנה המרחבית בצבא היבשה? מה האיזון הנכון בין השקעות והצטיידות בטכנולוגיות מתקדמות ובין כמות הכוח הזמין בכל זמן נתון? לאחרונה התפרסם מאמר של פרופ' עזר גת בנושא שמסקנתו היא ש"אין צורך להגדיל את היקף הכוחות ויש להמשיך את בניין הכוח הקיים, שעיקרו השקעות בטכנולוגיות שמהוות את המפתח ליתרון של צה"ל בשדה הקרב ולהישגים הנוכחיים." בניגוד למסקנה זו מאמר זה מציג את ההשלכות האסטרטגיות ואי היכולת לממש את מטרות המלחמה בעיקר כתוצאה של חוסר ביחידות מתמרנות מוכנות וזמינות, חוסר שטכנולוגיה צבאית טובה ככל שתהיה אינה יכולה לפצות עליו. מסקנת הכותבים היא שעל מנת שצה"ל יוכל לעמוד במשימותיו, הוא זקוק לעוד אוגדות מתמרנות בכשירות גבוהה, להקמת הגנה מרחבית ולשמירה על העליונות הטכנולוגית.

אסטרטגיה בת קיימא – עקרונות לעדכון האסטרטגיה ותפיסת הביטחון הישראלית

על רקע כשלון השבעה באוקטובר קיימת הסכמה על הצורך לבחון מחדש את עקרונות האסטרטגיה הישראלית ותפיסת הביטחון. כבר כעת ברור שתידרש התעצמות צבאית ניכרת והשקעות ביטחוניות נוספות. עם זאת עלינו להיזהר מלחזור על שגיאות העבר. עוד מאותו הדבר – שיקום האסטרטגיה מבוססת ההרתעה, כוח אש גדול יותר, סדר כוחות רחב יותר, ביצורים עמידים יותר – כל אלה עלולים להתגלות כלא-מספקים ואף כמסיחים. המאמר יבקש לתרום לגיבושה של אסטרטגיה בת-קיימא. נעשה זאת לא באמצעות הצבעה על עקרונות שיש להוסיף לתפיסת הביטחון אלא באמצעות הצבעה על סוג הדיון הנדרש. בדרך נדון במקצת מהתכנים הרלבנטיים ונטיל ספק בחלק מהתגובות האוטומטיות למשבר.

מה יכול להיחשב "ניצחון מוחלט"?

ניצחון והכרעה חד הם, והם מהווים את יסוד המפתח בתורת הביטחון הלאומי. בשנים האחרונות נשחק יסוד זה, וה-7 באוקטובר החזיר אותו למרכז העיסוק הביטחוני. ניתן להגדיר ארבעה סוגים של ניצחון: טקטי - היכולת של יחידות צה"ל לשלול את יכולת הלחימה של האויב; האופרטיבי - היכולת של הדרג האופרטיבי לפרק את המערכת הלוחמת העומדת מולו, מה שקורה כעת בעזה; אסטרטגי (או של רמת האסטרטגיה הצבאית) - היכולת להסיר את האיום הצבאי לשנים רבות קדימה; והרבתי (או של רמת האסטרטגיה הלאומית) - הניצחון הצבאי מוביל לשינוי מן היסוד של תמונת המצב האסטרטגית (שלום, משטר אחר). נראה כי 'הניצחון המוחלט' עליו מדברים בהקשר עזה הנו ניצחון אסטרטגי, שבהינתן חיבור נכון בין מהלכים צבאיים למהלכים אזרחיים וכלכליים עמוקים יוכל להביא לשקט ביטחוני יחסי של עשור ואולי יותר.

מה עומד מאחורי דרישות חמאס במשא ומתן

שיחות פאריז והמשא ומתן בין ארגון חמאס לבין ישראל בסיועם של ארצות הברית, קטאר ומצרים, חושפות את ההבדלים והגישות בין ישראל לבין חמאס ביחס למתווה הרצוי לסיום המלחמה. קשה לקבוע כיצד תסתיים המלחמה, בין היתר היות ומעורבים בה שחקנים נוספים בייחוד איראן וכלל ארגוני הפרוקסי שלה. מהפרסומים עד כה ניתן ללמוד על שני תנאים שחמאס מתעקש עליהם ולא בכדי. האחד - נסיגה ישראלית מלאה מכל רצועת עזה כולל מהפרימטר הביטחוני. השני - הפסקת אש מוחלטת שלראשונה בתולדות מלחמות חמאס וישראל בעזה תגובה בערבויות בינלאומיות. לישראל אסור להסכים לכך שתנאים אלו יהיו חלק מתמונת הסיום של המלחמה, כיוון שמשמעותם היא חזרה לסטאטוס של ה-6 באוקטובר 2023.

איך מקיימים דיון אמיתי על הערכים המקודמים על-ידי הביטחון הלאומי?

הסרת איומים היא חלק מובנה של הביטחון הלאומי. לעומת זאת, קידום עקרונות ערכיים כמו – עליונות ערך חיי אדם, למשל, בעניין שחרור שבויים וחטופים; הקמת יישובים בחבלי ארץ שנויים במחלוקת; והמחיר שמוכנים לשלם עבור מאמץ להגיע לשלום - אינו חלק אורגני של הביטחון הלאומי. לכן, שילוב של ערכים כאלו באסטרטגיית הביטחון הלאומי ויישומם צריכים להתבצע על בסיס דיון עמוק והסכמה רחבה. אלו מצריכים ניתוח סדור והגיוני על ה"למה", ה"מה" ו"האיך" ובמסגרת זו התמודדות עם המתחים המובנים שהם יוצרים מול ערכים אחרים ומגבלות אסטרטגיות ואופרטיביות. זהו דיון במאפיינים שונים מההתכתשות האמונית חסרת וסרת הטעם המאפיינת את השיח הנוכחי.

כיבוש שטח במלחמה והחזקתו – הישג מדיני-אסטרטגי וא-סימטריה צבאית לטובת ישראל

כיבוש שטח והחזקתו שהיו בעבר מרכיב מרכזי בתפיסה של צה"ל בכל רמות המלחמה, הפכו במהלך שנות הלחימה בטרור ובגרילה בעזה ובלבנון, ולאחר מכן בעימותים מבוססי האש מנגד, לעניין שנתפס כמעט בלתי רלוונטי. הטענה היא כי התעלמות משטח שנכבש כהישג בפני עצמו, היא שגיאה גדולה, משלוש סיבות: הראשונה: איבוד שטח הוא אובדן כואב לאויבנו, ולכן כיבוש שטח אויב והחזקתו (תוך פינוי אוכלוסייה לצרכי הגנתה), יחשבו מבחינתו להפסד; ברמה המדינית, החזקת שטח היא קלף מיקוח במשא ומתן מדיני; השנייה: מדובר ביתרון א-סימטרי מובהק לטובת צה"ל - רק הוא יכול לכבוש שטח, לטהרו מאויב ולהגן עליו נגד התקפות נגד; השלישית: לאחר תקופה ארוכה של 'מלחמות ברירה' בהן היינו הצד החזק, יש להכיר כי חזרנו לעידן של 'מלחמות אין ברירה', בהן כיבוש שטח והחזקתו הוא מרכיב שיש לו לגיטימציה פנימית וחיצונית. מוצע להחיל תובנה זו על מלחמה עתידית בלבנון.

מלחמת עזה 2023, והמלחמה שאחריה

למרות השלב המוקדם, אין מנוס מלהתחיל בלמידה ממלחמת עזה שכן האתגר הבא, מלחמה בצפון, קרוב. לקח המתקפה בדרום הוא שאין להניח לאיום להתעצם בגבולנו. אין די בהרתעה. נדרשת יכולת צבאית להכרעת האיום והסרתו בשטח האויב. התעצמות ממוקדת בארבע-חמש תוכניות, נוסף על התכוננות בסיסית, תאפשר כוח צבאי מוכן וחד יותר. במוקד – מודרניזציה של היבשה, הפחתת תלותה בסיוע מודיעיני ואווירי, והפניית יותר נתחים של אמ"ן, חיל-האוויר וחיל-הים לזירות הרחוקות. התוצאה תהייה עמידות הגנתית משופרת במתקפות פתע, ותמרון מקביל ומהיר יותר להכרעה, תוך הגבלת הלחץ של איראן ושלוחיה. לאור הניתוח, האינטרס הישראלי צריך להיות היערכות מקדימה, בת שנתיים לערך, למלחמה הבאה.

ארסנל הטילים של החות'ים והאיום על ישראל

התנועה החות'ית בתימן הכריזה מלחמה על ישראל ב-31 באוקטובר, ואיום הטילים החות'ים המסופקים וממומנים על-ידי איראן על ישראל נועד להפוך למאפיין קבוע בסביבת איומי הטילים על ישראל. איום מוחשי ומסוכן לישראל כמו איומי הטילים מעזה ומלבנון.

חרבות ברזל: איך משלימים את הניצחון?

צה"ל מנצח במלחמת חרבות-ברזל, ומעמדה של מדינת ישראל מתחזק. החמאס הפסיק לתפקד כארגון וכמערכת צבאית בכל מקום שצה"ל הגיע אליו, הישגים משמעותיים בעסקת החטופים, ששברה את הדפוס הרגיל בתחום זה, הצלחות מבצעיות משמעותיות מול חזבאללה, פעילות הקואליציה האמריקנית נגד האיום החות׳י, השינוי החיובי בגישה הרוסית לאור ההצלחות הישראליות, התמיכה מצד הודו ויפן והגישה המאוזנת מבעבר בדעת הקהל הבינלאומית. האתגר הגדול הוא לשמר ולהגדיל את המומנטום החיובי. לשם כך יש להמשיך במערכה ולנצל את ההזדמנות לתהליך בנייה מחדש בחסות אזורית ובינלאומית, שתיצור בעזה ממשל מקומי חדש הממוקד בצרכיי האוכלוסייה, שיהווה משקל נגד אפקטיבי לכל ניסיון השתלטות מחדש של חמאס.