תורת הביטחון של ישראל קרסה ב-7 באוקטובר, והדרך בה מנוהלת מלחמת חרבות ברזל משנה את רכיביה מהיסוד. ביום שאחרי המלחמה יידרש דיון עומק ברכיביה. כיצד נכון לקיים דיון כזה? נכון יהיה לשקול הפרדה בדיון: בעיסוק באסטרטגיית הביטחון הלאומי ידונו שאלות יסוד כמו - האם אנו לא נותנים משקל יתר לאתגר האיראני? מה הוא בסיס התפיסה הלאומית לגבי הסוגייה הפלסטינית? מה המינון הנכון בין עצמאות לבין תלות בארצות הברית? והאם ישראל היא מדינה אשר מנהלת סיכונים או מעצבת את המרחב? בדיון על תורת הביטחון יידונו סוגיות של חזרה לתפיסה של מלחמת מנע, הרחבת הגיוס במסגרת עקרון צבא העם, והעיסוק ברכיבי התורה (הרתעה, התרעה, הגנה, הכרעה): האם לא נכון לייצר דרוג ברור בין הרכיבים הליבתיים – הרתעה והכרעה – לבין אחרים ונוספים – כמו סיכול ומניעה – שהם רכיבים מאפשרים? את הדיון הזה נכון לשקול לעטוף בחקיקה מחייבת, שלפיה כל ממשלה חדשה תצטרך לאשר את אסטרטגיית הביטחון שלה בכנסת כתנאי להמשך כהונתה; תורת הביטחון תצטרך להתעדכן באופן מחייב – בהובלת שר הביטחון – מידי מספר שנים; ואילו אישור שנתי של מדיניות הביטחון יהיה תנאי להעברת תקציב המדינה.

בבוקר השביעי באוקטובר קרסה תפיסה ביטחונית אסטרטגית ישראלית שהתקבעה בשלושים השנים האחרונות - מאז הסכמי אוסלו. בעוצמה מטלטלת אף יותר, קרסה תפיסה תרבותית שנטעה שורשיה בחלום השלום, באשליה שמדינת ישראל יכולה לשאוף להתקיים כסוג של דנמרק. רעידת האדמה שהתרחשה הייתה בעוצמה המחוללת תזוזת יבשות. שאלת היסוד המכוונת את הבירור לגבי מה שקרה ועל מה שדורש שינוי ותיקון, מציבה את החברה הישראלית ואת מדינת ישראל על כל מוסדותיה על פרשת דרכים גורלית: דרך אחת מזמינה חקירה ובחינה יסודית של כל מה שכשל על מנת לתקן את הנדרש וחזור אל אותה מסילה תרבותית תפיסתית מוכרת. הדרך השנייה מכוונת לחקירה מקיפה בכלל הממדים, בתביעה לגיבוש מסלול וסיפור לאומי חדש ועדכני אל מול עוצמת האתגר הקיומי. השאלה היא - לאיזה משתי הדרכים ראוי לפנות? המאמר מחולק לשלושה חלקים: החלק הראשון בחן את שורשי הכישלון של השביעי באוקטובר ואת תפיסת המאבק של הצד שכנגד, החלק השני הצביע כיצד תפיסת הביטחון הישראלי צריכה להתפתח על מנת לתת מענה ראוי לתפיסת המאבק של הצד שכנגד, ובחלק שלישי זה יוצגו מרכיבי החזון הלאומי ועקרונות הפעולה שיבטיחו את קיומה של מדינת ישראל לנוכח האיומים המתהווים.

בבוקר השביעי באוקטובר קרסה תפיסה ביטחונית אסטרטגית ישראלית שהתקבעה בשלושים השנים האחרונות - מאז הסכמי אוסלו. בעוצמה מטלטלת אף יותר, קרסה תפיסה תרבותית שנטעה שורשיה בחלום השלום, באשליה שמדינת ישראל יכולה לשאוף להתקיים כסוג של דנמרק. רעידת אדמה שהתרחשה הייתה בעוצמה המחוללת תזוזת יבשות. המאמר מחולק לשלושה חלקים: החלק הראשון יבחן את שורשי הכישלון של השביעי באוקטובר ואת תפיסת המאבק של הצד שכנגד, החלק השני יצביע כיצד תפיסת הביטחון הישראלי צריכה להתפתח על מנת לתת מענה ראוי לתפיסת המאבק של הצד שכנגד, ובחלקו השלישי יוצגו מרכיבי החזון הלאומי ועקרונות הפעולה שיבטיחו את קיומה של מדינת ישראל לנוכח האיומים המתהווים.

בבוקר השביעי באוקטובר קרסה תפיסה ביטחונית אסטרטגית ישראלית שהתקבעה בשלושים השנים האחרונות - מאז הסכמי אוסלו. בעוצמה מטלטלת אף יותר, קרסה תפיסה תרבותית שנטעה שורשיה בחלום השלום, באשליה שמדינת ישראל יכולה לשאוף להתקיים כסוג של דנמרק. רעידת האדמה שהתרחשה הייתה בעוצמה המחוללת תזוזת יבשות. שאלת היסוד המכוונת את הבירור לגבי מה שקרה ועל מה שדורש שינוי ותיקון, מציבה את החברה הישראלית ואת מדינת ישראל על כל מוסדותיה על פרשת דרכים גורלית: דרך אחת מזמינה חקירה ובחינה יסודית של כל מה שכשל על מנת לתקן את הנדרש וחזור אל אותה מסילה תרבותית תפיסתית מוכרת. הדרך השנייה מכוונת לחקירה מקיפה בכלל הממדים, בתביעה לגיבוש מסלול וסיפור לאומי חדש ועדכני אל  מול עוצמת האתגר הקיומי. השאלה היא - לאיזה משתי הדרכים ראוי לפנות? המאמר מחולק לשלושה חלקים: החלק הראשון יבחן את שורשי הכישלון של השביעי באוקטובר ואת תפיסת המאבק של הצד שכנגד, החלק השני יצביע כיצד תפיסת הביטחון הישראלית צריכה להתפתח על מנת לתת מענה ראוי לתפיסת המאבק של הצד שכנגד, ובחלקו השלישי יוצגו מרכיבי החזון הלאומי ועקרונות הפעולה שיבטיחו את קיומה של מדינת ישראל לנוכח האיומים המתהווים.

על מנת להשלים את השמדת ארגון חמאס בעזה יידרש מהלך התקפי קרקעי בדרום עזה. אחד האתגרים העיקריים בביצוע מהלך זו הוא העובדה, שעקב הנעת האוכלוסייה מצפון, רב אוכלוסיית רצועת עזה מתרכזת עכשיו בדרום הרצועה. ישראל נדרשת להניע אוכלוסייה זו הרחק מאזורי הלחימה הצפויים במרחב האורבני על מנת לשלול מחמאס את יכולת המגן האחרונה שלו מול עוצמתו של צה"ל, להמשיך את העמידה המרשימה בדרישות המידתיות של החוק הבינלאומי, ולעמוד בהתחייבות כלפי האמריקנים לנהל מלחמה המבוססת על ערכים משותפים. לצד פתרונות כמו הקמת אזורים מוגנים לאוכלוסייה בדרום או הנעתה חזרה לצפון, ולאחר שהאופציה של סיני ירדה מהפרק מתוך כבוד למצרים, נכון לשקול קידום מהלך בהובלה אמריקנית ובהשתתפות בינלאומית ואזורית של הקמת מחנות שהייה זמנים לתושבי עזה בנגב. הרעיון המרכזי למהלך כזה מפורט להלן, והוא כולל גם סיוע בינלאומי מקביל לחזרת תושבי העוטף.

הסתננות חוליות חמושות למטרות הרג וביזה אינן דבר חדש בהיסטוריה המדממת שלנו ברצועת עזה. התקפת ארגון החמאס ב-7 באוקטובר 2023 שהובילה למותם של כ-1,500 איש מרביתם אזרחי מדינת ישראל, היא רק שרשרת אחת בסבל ובחילופי האש בין ישראל לבין רצועת עזה. רק כאשר היה גורם שלטוני נחוש ששלט ברצועה באופן מלא כמו מצרים מ-1956 עד 1967 או ישראל בין השנים 1993-1967, יכולים היו יישובי הנגב המערבי ודרום ישראל לשגשג. ישראל ניסתה להתנתק מעזה במשך 17 שנה אך ללא הצלחה. סבב לחימה אחר סבב לחימה, מיגון ועוד מיגון אך רצועת עזה למרות תלותה הכלכלית בישראל המשיכה להוות בעיה ביטחונית כבדה שרק הלכה והסלימה. מלחמת חרבות ברזל יכולה להוות הזדמנות לשינוי המציאות ברצועת עזה, אולם לשם כך, ייתכן ואין מנוס מהחזרת הממשל הצבאי הישראלי עד למציאת פתרון בסיוע שחקנים אזוריים ומקומיים ובגיבוי בינלאומי. פתרון שיבטיח את השלום ואת היציבות באזור.