מבט מבס"א

הצטרפותה לאחרונה של הרשות הפלסטינית (רש"פ) לארגון איסור השימוש בנשק כימי (OPCW) גובלת באבסורד, מכיוון שאין לה דבר וחצי דבר עם טכנולוגיה זו. יתרה מזאת, הרש"פ מעולם לא גינתה את הטבח הכימי שביצע משטרו של צדאם חוסיין בכורדים ב-1988, ולא את השימוש בנשק כימי כלפי אוכלוסייה אזרחית על-ידי משטרו של בשאר אסד לאורך מלחמת האזרחים בסוריה. מכאן משתמע כי הכניסה ל-OPCW הינה צעד במערכה שמנהלת הרש"פ כדי לזכות בהכרתם של ארגונים בינלאומיים על מנת שישמשו כבמות נוספות לגינויה של ישראל. הצעד האפשרי הבא של הרש"פ עשוי להיות מאמץ להתקבל כחברה בארגונים ואמנות בינלאומיים בתחום הגרעין.
יש צביעות בלתי מבוטלת בעובדה שכווית, שבשנת 1991 גרשה כ-400,000 פלסטינים שעבדו והתגוררו בתחומה עשרות בשנים (בעקבות תמיכתו הנלהבת של אש"ף בכיבוש האמירות על-ידי סדאם חוסיין), ואף רצחה אלפי פלסטינים נוספים, מציבה עצמה בראש המאבק הדיפלומטי במועצת הביטחון להגנתם-לכאורה של תושבי עזה בעקבות המהומות האלימות לאורך גדר הגבול ברצועה.
בעת האחרונה התרחשו באיראן מספר אירועי מחאה שלא זכו לתהודה בהיקף רחב, זולת באיראן גופא. הקו המחבר בין האירועים הללו הוא בעצם התרחשותם בערי הפריפריה הסובלות מאבטלה גוברת, היעדר תשתיות, עלייה ביוקר המחייה, תנאי אקלים וזיהום אוויר קיצוניים. כל אלה מצביעים על דחיקת הערים לשולי הדיון הציבורי באיראן המקבלת ביטוי בהקצאת משאבים שאינה הולמת את צרכי התושבים. מדיניות זו נתפסת בעיני התושבים כהתעלמות והיעדר אוזן קשבת מצד הממסד השלטוני למצוקת ערי הפריפריה, המאוכלסות במידה רבה באזרחים הנכללים תחת ההגדרה של "מיעוט אתני".
מהומות הגדר מיועדות לשמר את הבעיה הפלסטינית בתודעה העולמית ולהבליט את התנגדותו הנמרצת של חמאס לצעדי ממשל טראמפ, תוך הדגשת ההבדל בין אופן פעולה זה לבין רפיסותן של הרשות הפלסטינית ושאר מדינות ערב המתואמות עם ישראל. 
נאומו התקיף של מזכיר המדינה האמריקאי מייק פומפאו מהווה שלב נוסף במימוש "דוקטרינת טראמפ". במסגרת נאומו התווה פומפאו את אסטרטגיית הממשל לבלימת שאיפותיה הגרעיניות של איראן המבוססת על הפעלת לחץ עקבי וגובר על טהרן, ללא שימוש בכוח צבאי בפועל, במטרה לאלצה לחתום על הסכם גרעין חדש.
תצלום הלוויין מ-29 באפריל של מתקן העשרת האורניום פורדו שאיתר פעילות חריגה עורר חשד להיערכותה של איראן לחידוש העשרת האורניום במתקן. זאת, כפי שאיימה בשנה האחרונה בתגובה להצהרת טראמפ על כוונתו לבטל את הסכם הגרעין. מנגד, ניתן להסביר את הפעילות החריגה כצעדי התארגנות להסבת המתקן למרכז מחקר בתחומי הגרעין והפיסיקה, המתנהלת בשותפות עם רוסיה בהתאם להסכם הגרעין מ-2015. אכן יש חשיבות רבה לקיים מעקב מדוקדק על המתרחש באתר פורדו, כמו גם על שאר מרכיבי תכנית הגרעין האיראנית, ובפרט לאור החלטת טראמפ לסגת מהסכם הגרעין. מכל מקום יש להיזהר מלהיסחף למסקנות נחפזות.
מאז ההתנתקות ברצועת עזה בקיץ 2005, התפתחו שני דגמים שראוי לתת עליהם את דעתנו. האחד, ברצועת עזה, מייצג את היגיון ההיפרדות בשלמותו; השני בשומרון ויהודה, שם המרחב מאורגן בסדר היברידי ובחיכוך יומי. ראוי לשאול באיזה מהם מתפתחת מגמה מועילה יותר לאינטרסים האסטרטגיים של ישראל.
יציאת ארה"ב מהסכם הגרעין האיראני ותעוזתה של מדיניות הביטחון הישראלית במרחב הסורי מהוות תפנית נכונה ונחוצה מהנטייה המערבית לשמר את שגרת היציבות כמעט בכל מחיר, תוך הכחשת איומים קריטיים ודחיית הכורח להתמודד עמם.

תפריט נגישות