מבט מבס"א

השתלטות כוחות אסד על רמת הגולן הסורית, לאור ההבנה הישראלית-רוסית שיש להחזיר את המצב בגבול ישראל-סוריה לסטטוס קוו ששרר מאז הסכם הפרדת הכוחות במאי 1974, מהווה יתרון אסטרטגי חשוב עבור ישראל. גם אם לא יביא הדבר ל"שלום דה-פקטו" של ארבעים שנה כפי שהיה לפני פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, הרי שאסד יאלץ להתמקד בהמשך ביסוס משטרו, שיקומה של סוריה, והבטחת השלטון העלאווי. בנסיבות אלו, לא זו בלבד שעימות צבאי עם ישראל לא יביא הישגים כלשהם למשטר אלא שהוא עלול להרוס את תהליך ההשתקמות השביר.
הביקורת המרכזית בוויכוח שמתחולל במישור הציבורי בעקבות העברת חוק הלאום היא שמושג השוויון האזרחי לא נכלל בו. אי-הכללתו, טוענים המבקרים, פירושו שאזרחים שאינם יהודים כמו דרוזים או ערבים ישראלים אינם שווים לפני החוק. הבלבול הקיים בין מדינה לבין אומה גורם לכך שאי-הכללת ערך השוויון בחוק הלאום משמעו לכאורה אי-שוויון אזרחי ולא היא. הכרת ההבחנה בין שתי התבניות מדינה ולאום עשויה להבהיר את העיוות בוויכוח. במדינת ישראל קיים שוויון אזרחי. חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו" מבטיח זאת ברמת הפרט, ומגדיר את משטר המדינה כדמוקרטיה. בית המשפט העליון הבהיר בפסיקותיו שחוק זה פירושו שוויון אזרחי. חוק הלאום לעומת זאת מגדיר את אופי המדינה ברמת הזהות כמדינת לאום יהודית. הכללת שוויון בחוק הלאום פירושה הכרה בישראל כמדינה דו-לאומית – יהודית-ערבית. 
תאגיד לוקהיד מרטין רשם לאחרונה פטנט על תכנון מהפכני של כור היתוך קומפקטי ((Compact Fusion Reactor - CFR, כור נייד שניתן לשאתו במשאית. אחד מדגמי הכור שהספקו מאה מגה-וואט עשוי לספק חשמל לעיר בת מאה אלף תושבים. יתרונות ה-CFR יחסית לכורים הגרעיניים הפועלים היום בעולם, הם בכך שהאנרגיה המשתחררת בתהליך ההיתוך רבה לאין שיעור מזו של ביקוע גרעיני, ושהאנרגיה נקייה, ללא צורך לטפל בפסולת רדיואקטיבית. בנוסף ליישומיו האזרחיים הרבים, להערכת לוקהיד מרטין יש לדגמי ה-CFR גם יישומים צבאיים: ניתן להתקינם בנושאות מטוסים גדולות, בצוללות, במטוסי תובלה ואולי אף במטוסי קרב ובמל"טים. אם תקוותיו של לוקהיד מרטין תתגשמנה, יהפוך החשש מפני התדלדלות משאבי האנרגיה בעולם בעתיד לנחלת ההיסטוריה, והמין האנושי יזכה לסביבה נקיה יותר מזיהומי ייצור אנרגיה.
כל מי שחווה את ברית החיים המתקיימת בתחומי העשייה במלוא ממדיה מכיר עד כמה אחינו הדרוזים - כמו יתר השותפים הנאמנים - מצפים וראויים למשהו עמוק ומשמעותי יותר מעצם הדרישה החוקית המובנת מאליה לשוויון זכויות אזרחי מלא, קרי - שותפות ממשית בהווייה הישראלית, כשותפות למטרה ולדרך. זו מהות העניין והיא מצויה הרחק מעבר למה שניתן להגדרה בניסוח תחיקתי כזה או אחר.
בימים שלאחר מלחמת ששת הימים שאל חבר קיבוץ השומר הצעיר את מנהיג מפ"ם מאיר יערי כיצד מסתדר ערך אחוות עמים עם הצטרפות התנועה למפעל ההתיישבות בגולן. "שים לב לכתוב בכותרת על-המשמר" ענה יערי, "לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים, ובסדר הזה." עם דעיכת מפלגות הפועלים החלוציות הלך ודעך גם מפעל ההתיישבות. מתוך הדעיכה המתגברת עלה הצורך החוקתי בהדגשת חובתה הערכית של מדינת ישראל להמשך פיתוח מפעל ההתיישבות.
בשנתיים האחרונות הגיעו היחסים בין המדינות לשיא חדש, על רקע הדיווחים על פגישה בין יורש העצר הסעודי לבין רה"מ בנימין נתניהו. עם זאת, הישראלים צריכים לנהוג בזהירות שכן הסעודים משחקים משחק כפול: מאחורי הקלעים הם משדרים לישראלים שאיראן היא אויב משותף, אך בבית הם מצהירים שהאויב הוא בראש ובראשונה מדינת ישראל  - יחסים חשאיים בסתר ועוינות בפומבי, כדי לרצות את העם שרובו שונא ישראל.
המצב שנוצר ברצועת עזה מאז ההתנתקות החד-צדדית ניפץ שלוש הנחות יסוד שהתקבעו בשיח הביטחוני הישראלי כמובנות מאליהן: עצם ההיפרדות וצמצום החיכוך בתוך השטח יחוללו מגמת יציבות; אם יתפתח עימות אלים, עליונות צה"ל במרחב הלחימה תסדיר את המצב ללא אתגר מבצעי ממשי; לאחר הנסיגה, פעולה צבאית תזכה לאשראי וללגיטימציה בינלאומית.
לאור הידרדרותה הנוראה של רצועת עזה ב-25 השנים האחרונות – הן תחת שלטון הרש"פ (2007-1994) והן תחת שלטון חמאס – מן הראוי לשקול פתרון חדש למצוקתה של עזה, ובמשתמע לסכסוך הישראלי-פלסטיני – הקמת מדינה פלסטינית ברצועת עזה ובצפון סיני בואכה אל-עריש.  

תפריט נגישות