מבט מבס"א

צוק איתן – הלקחים שלא למדנו בנושא סיום מלחמות

צה"ל לא מתכנן איך לסיים את המלחמות שהוא מתכנן ומתכונן אליהן. "מנגנון הסיום", ו"מנופי סיום" שכוללים תהליך פורמאלי ומנופים שמשפיעים על השחקנים, דורש תכנון וניהול כדי שניתן יהיה להשיג את יעדי המלחמה במחיר ובזמן סבירים. בשנים האחרונות נראה כי תכנון הסיום הוזנח בתוכניות הצה"ליות, לקח שלא נלמד מתחקירי מבצע צוק איתן. בצה"ל מקובל לראות במבצע צוק איתן, תולדה של מיסקלקולציה שהובילה לעוד מבצע בשורת המבצעים בעזה. המאמר מציע הסבר אחר לפעולות חמאס, מציג באור חדש את ההתנהלות הישראלית בצוק איתן, ושואל מה ניתן ללמוד, הגם שבאיחור ניכר, על מצבנו כיום. מבצע צוק איתן היה תולדה של מצוקה אסטרטגית של חמאס שהובילה אותו לפתוח במלחמה יזומה כנגד ישראל שמטרתה הסרת הסגר והבידוד בו מצא עצמו הארגון לאחר נפילת מורסי, והשלכות מלחמת האזרחים בסוריה. מקבלי ההחלטות בישראל לא הבינו שחמאס יוצא למלחמה ומדוע. אי ההבנה הזאת גרמה לממשלת ישראל לנסות ולהגיע להפסקות אש בלי להתייחס ליעדי חמאס ולמצבו, מה שגרר למלחמה ארוכה של חמישים ימים, כולל מהלך קרקעי שלא נוצל להגעה לסיום המלחמה. סיבות שונות גרמו לכך שבעקבות המבצע לא התבררה השאלה מדוע התארכה כל כך המלחמה. לו הייתה מתבררת שאלה זו ייתכן ותכנון הסיום היה מקבל את החשיבות הראויה לו ולצה"ל היו כלים טובים יותר להגיע לסיום מלחמת חרבות ברזל.

בנות ברית ותיקות וידידות טובות:
החשיבות האסטרטגית של בולגריה לישראל

בולגריה היא אחת השותפות הבטוחות ביותר של ישראל בעולם בכלל ובדרום-מזרח אירופה בפרט. כיום, נהנות שתי המדינות מיחסים מצוינים ומשיתופי פעולה בתחומים רבים, ביניהם: פוליטיקה, ביטחון, כלכלה, מסחר ותיירות, וכן במאבק באנטישמיות. בולגריה יכולה להשפיע על האזור הבלקני ולעזור למתן השפעות שליליות על ישראל בשל היחסים המורכבים בין ישראל ובין טורקיה. בולגריה משמשת כשער להחדרת מדיניות ישראלית, יוזמות עסקיות ומיזמי אנרגיה ברחבי אזור הבלקן ואירופה כולה.

הכרעות מדיניות קריטיות – רצון מול מציאות: מזיכרונות עד משתתף

הרצון לשלום הוא חלק מן האתוס של מדינת ישראל מיום קומה. בהכרזת העצמאות נאמר, "אנו מושיטים יד לשלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו". יש גם קריאה לערביי ישראל "ליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה..." הכרזת העצמאות, נזכור, נתקבלה בקונצנזוס מופלא של כל הנהגת הישוב, גורמי הממסדים – הסוכנות היהודית והוועד הלאומי והמפלגות היהודיות מאגודת ישראל ועד הקומוניסטים, ובכלל זה כמובן כל המפלגות הציוניות מימין ומשמאל, קונצנזוס פנים יהודי שכיום קשה לחלום עליו.

להגן על עצמה בכוחות עצמה

"להגן על עצמה בכוחות עצמה" הוא עיקרון בסיסי בתפיסת הביטחון הלאומית של ישראל ולמרות הסייגים אין סתירה בין העקרון הישראלי הבסיסי לבין שיתוף הפעולה המקיף עם ארה"ב.

האם נדרשת תפיסת ביטחון חדשה בעקבות אירוע השביעי באוקטובר?
תופעת המלחמה הארוכה

תפיסת הביטחון הקלאסית של בן-גוריון הניחה שישראל אינה יכולה לכפות על אויביה את סיום הסכסוך, אבל גם אינה יכולה להחזיק צבא גדול לאורך זמן, לכן עליה להתבסס על צבא מילואים שדורש התרעה מספקת טרם המלחמה. התוצאה היא מציאות של שגרה לא שקטה ושל סבבי מלחמה עצימים וקצרים. התפישה הזאת אפשרה לישראל להתפתח לכדי מעצמה אזורית, אבל לא הבטיחה את סיום הסכסוך. אסון ה-7.10 גרם לתחושה שהתפיסה נכשלה ושעל ישראל לאמץ תפיסה חדשה לפיה יש להכריע את האויב בניצחון מוחלט עד שלא יהווה יותר איום. במידה מסוימת מלחמת חרבות ברזל היא ניסיון להגיע לחיסול הסופי של איום חמאס מעזה, וייתכן שלאחריו גם חיסול איום חזבאללה. המאמר מתאר את תפיסת הביטחון הקלאסית, מנסה לתת סימנים בתפיסה החדשה, לבחון אם מתקפת חמאס אכן מחייבת שינוי, והאם התפיסה החדשה מעשית. האם ישראל, שלא הצליחה לחסל לחלוטין אף לא אחד מאויביה, אם כי גרמה לחלקם לסור לדרך השלום, תוכל לחסל את חמאס (וחזבאללה)? האם המחיר שיידרש למלחמה ארוכה שכזו מעשי? האם החברה, הכלכלה והמדינה ישרדו תפיסת ביטחון שכזאת או שמחדל ההיערכות וההגנה של ה-7.10 הם תזכורת כואבת למציאות הביטחונית של ישראל והתשובה הנה ביישום טוב יותר של התפיסה המקורית?

אי אפשר להשיט ספינה במילים *

איומו של ארדואן לפיו טורקיה תפלוש לישראל כפי שפלשה ללוב ולנגורנו-קראבאך נתפס כאמירה החמורה ביותר בהיסטוריה של יחסי ישראל-טורקיה. מאמר זה מתאר את ההקשר והרקע הפוליטיים במסגרתם הושמע האיום, ומנסה לתת מענה לשאלות כגון - מה עומד מאחורי האיום ולאן הוא עלול להוביל ביחסי שתי המדינות. המאמר מנתח את האתגרים הפוליטיים והכלכליים העומדים בפני ארדואן תוך התייחסות ליחסי החוץ של טורקיה בשנים האחרונות, וגורס כי יש להתייחס ברצינות ובחומרה רבה לאיומי ארדואן. אמנם קשה להאמין כי יתממשו בשלב זה, אך בהחלט יש לפקוח עין לכיוון טורקיה בעתיד.

לארגן את השמים מחדש

המלחמה הנוכחית, ותקיפות המל"טים של חזבאללה, המחישה את העובדה כי העליונות האווירית הישראלית אינה חלה על שכבת "השמים הנמוכים". בולטת העובדה כי האויב מכוון להגנה האווירית עצמה. מערכת הביטחון שוקדת על פיתוח פתרונות מגוונים לאתגר. המאמר טוען כי פיתוח ורכש לבדם לא יספיקו. הנחות היסוד לאורן התפתחה ההגנה האווירית התערערו. יש לארגנה מחדש תחת ההפנמה כי ההגנה האווירית עצמה תהיה מטרתו הראשונה של האויב, ותחת ההבנה שאתגר ההגנה על הכוחות בחזית מחייב ארגון, פיקוד ושליטה ואמצעים שונים מאתגר ההגנה על העורף. בדומה ליחידות הנ"מ של העבר, נדרש היום מערך הגנ"א טקטי בחזית.

נמל צ'באהר – הכניסה של הודו להשפעה גיאופוליטית

ב-5 במאי השנה הודיעו הודו ואיראן על חידוש השותפות ביניהן בנמל צ'באהר בדרום מזרח איראן. הנמל האסטרטגי הוא שער הכניסה של הודו למרכז אסיה ולצפון אירופה. חשיבותו הרבה נובעת מכך שהוא מאפשר להודו לעקוף את הצורך בשימוש בנמלים של פקיסטן ולאתגר את תוכנית "הפנינים" הסינית שמבקשת לאחוז בנמלים מרכזיים במערכת הגלובלית. שתי המדינות חתמו על הסכם לפיתוח ותפעול הנמל לעשר שנים, לאחר למעלה מעשרים שנה של מגעים סביב הנושא, אשר ידע עליות ומורדות בשל הסנקציות הבינלאומיות על איראן. ההודעה על "החייאת" השותפות מעניקה לנו הזדמנות לבחון את מורכבות היחסים בין שתי המדינות ואת המשמעויות העולות משותפות זו לישראל ולמערכת הגלובלית.

לא גבול. חזית.

אסטרטגיית הפיוס וההרתעה השליכה גם על חשיבה הצבאית. בעשורים האחרונים הפכה גדר הגבול מאמצעי טקטי לחסם מחשבתי. הגדר הבחינה בין "שטחם" ל"שטחנו", בין מרחב מסוכן לבין שטח בטוח לכאורה. אסור שלקח הכשלון באוקטובר יתמצה בהקמת מכשול חזק יותר. את מכשולי הגבול בצפון ובדרום בנינו פעמים רבות מדי בעשורים שחלפו, הם תמיד מתיישנים ונכשלים. גבול הוא מושג מדיני. המושג הצבאי הרלבנטי הוא "חזית". החזית, משני עברי הגבול, היא מרחב לחימה מאתגר המחייב יותר עצמאות טקטית לכוחות ובפרט בתחומים של איסוף קרבי, סיוע אש והגנה אווירית. מעתה בצבא אמרו "חזית".

חרבות ברזל: המאזן האסטרטגי עד כה ומה הלאה

עשרה חודשים לאחר מתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר ניתן לערוך מאזן הישגים אסטרטגי של הצדדים. בנוסף לאבידות הכבדות בנפש והפצועים הרבים הצליח חמאס לערער את החברה הישראלית ולגרום בתוכה למחלקות סביב נושא החטופים. חמאס גם הצליח לערער את מעמדה הבינלאומי והמשפטי של מדינת ישראל. גם מצבה הכלכלי נפגע קשה וממשיך להתדרדר. חמאס החזיר למרכז הבמה את הנושא הפלסטיני כתנאי להסדר אזורי, וגייס לצידו את השלוחים האיראנים בעיקר חזבאללה והחותי'ם למלחמת התשה נגד ישראל. אולי ההישג הגדול הוא פינוי אוכלוסייה של יישובים יהודים בתוך ישראל הריבונית לראשונה מאז הקמת המדינה. מהצד השני ישראל נמצאת לקראת ריסוק החמאס ככוח צבאי מאורגן והוצאת חזית אחת "ממעגל האש" שיצרה איראן סביב ישראל. ההתקפה האיראנית על ישראל הוכיחה שיתוף פעולה אפקטיבי של קואליציה אזורית צבאית תחת הנהגה של פיקוד מרכז האמריקני והוכיחה שלישראל יש מערכת הגנה אפקטיבית כנגד טילים בליסטים. ישראל השתחררה מהחשש לתמרן וחיילי המילואים חזרו להוות את הכוח המרכזי בצה"ל. גם החברה האזרחית הוכיחה את יכולת ההתגייסות שלה. חמאס לא הצליח לגייס לצידו את ערביי ישראל ולא לגייס את הגדה להתקוממות משמעותית. בשלב זה ישראל עומדת בפני דילמה קשה בין שתי חלופות קשות. ייתכן והתפנית האסטרטגית, אם וכאשר תגיע, לא תהיה קשורה בהכרח להתפתחות אזורית אלא להתפתחות בסדר העולמי, כפי שקרה בפעמים קודמות בהיסטוריה של האזור.