חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

מבט מבס”א

לזיכרון חורבן בית המקדש בתשעה באב הצטרף ב-14 השנים האחרונות זיכרון עקירת יישובי גוש קטיף וצפון השומרון. למול מנהיגים כאהוד ברק וקבוצות השפעה כ"מפקדים לביטחון ישראל" המבקשים חורבן נוסף ליישובי יהודה ושומרון, בהיקף גדול עשרות מונים, אימת החורבן ממשיכה להיות ענין אקטואלי.
הפיגוע הרצחני במעיין דני משקף מאבק מתמשך על שליטה בטריטוריה בו נהנים הפלסטינים מזה עשרות שנים מראיה נכוחה יותר של תכלית מאבקם: צמצום ההתיישבות היהודית במדינת ישראל וביו"ש ל"תחום מושב" עירוני מקובע ומוגבל.
ראש הממשלה נתניהו צדק במניעת כניסתן של חברות הקונגרס המוסלמיות, רשידה טליב ואילהאן עומר. שתיהן אנטי-ישראליות קיצוניות ותומכות ב-BDS שמטרתו הסופית היא חיסול ישראל. הביקור בשטחים אמור היה להפוך לפסטיבל אנטי-ישראלי בניצוח התקשורת הבינלאומית. הביקורת על ישראל מראשי המפלגה הדמוקרטית הייתה מס שפתיים. אף הם מבינים שאם מפלגתם תלך לכיוון השמאל הקיצוני, כטליב ועומר, הם יפסידו את הבית הלבן גם בשנה הבאה. ישראל צריכה את הנשיא טראמפ על בסיס יומיומי וחייבת להקשיב לעצותיו. הוויכוח עם הדמוקרטים יהיה קצר מועד.
בדבקותו בעליונות המדיניות על פני הצבאיות מהווה נתניהו ממשיכו הישיר של זאב ז׳בוטינסקי, שדגל בציונות מדינית של יצירת ברית עם מעצמה. מכאן בחירתו בניהול הסכסוך עם אש"ף, חמאס וחיזבאללה תוך התמקדות במאבק באויב המסוכן יותר, איראן. גם מול איראן העדיף את דרך המאבק המדיני, בשיתוף עם ארה"ב, של הטלת סנקציות קשות, על פני מלחמה. נכון שהתכונן ואיים בהתקפה על הכור הגרעיני האיראני, אך תמיד ידע ויידע את ארה״ב שזו עדיפות שנייה. בפועל הוא השתמש בהצלחה באיום הצבאי על מנת לדחוף את ממשל אובמה, בניגוד לרצונו, להטלת סנקציות.
עליונות טכנולוגית אינה מבטיחה בהכרח הכרעה צבאית מאחר ומלחמה (קונבנציונלית)  נשענת על מכלול משתנים כמו-כמותיים - גודל הכוחות ואמצעי הלחימה המתמרנים; יכולת שיבוש  מערכות נשק מתוחכמות; תורת לחימה שאינה מותאמת לייחודיות הזירה ועל כן אינה מביאה לכלל מיצוי יתרונות טכנולוגיים.
וותיקי הרזיסטנס היהודי בצרפת, שהשתתפו  בהצלת עשרות אלפי יהודים בתקופת הכיבוש הנאצי, הפכו עם תום המלחמה לחברי "ההגנה" בצרפת ומפקדם אברהם פולונסקי מונה על-ידי דוד בן-גוריון למפקד ה"הגנה" בצרפת ובצפון אפריקה. מצער שמעורבותה העמוקה של קבוצה זו בפרשה הדרמטית של ספינת המעפילים "אקסודוס 1947" נעדרת כמעט לחלוטין מהזיכרון הלאומי, הפרסומים וטקסי ההנצחה המתייחסים למאבק על הקמת מדינת  ישראל.
עסקת המאה וועידת בחריין מראות כי לסעודיה ומדינות המפרץ, כמו ללא מעט מדינות אסלאמיות, אין סיבה של ממש להתנגד ליחסים נורמליים עם ישראל או להתנגד להסדר אשר נועד להטיב את חייהם של הפלסטינים. אולם הפלסטינים אינם מעוניינים בהסדר אלא בשימור הסטאטוס קוו של מאבק מתמשך ב"אויב הציוני". 
למרות 25 שנים של שלום פורמלי, רבים בירדן רואים בישראל מדינת אויב מוקצה. אך זהו משחק כפול שכן העוינות הפומבית לישראל מהווה אמצעי בידי השלטון לשימור הפופולריות שלו בעוד שמאחורי הקלעים הוא מקיים יחסים הדוקים עם ישראל.
מלחמת ששת הימים העניקה לכאורה עומק אסטרטגי פיזי לישראל אך ישראל וצה"ל לא היו מסוגלים להחזיק בעומק האמור משום שלא ניתן היה להחזיק דרך קבע בסיני וברמת הגולן ללא שינוי מהפכני בגודל צה"ל, שהיה מחייב גם שינויים חברתיים וכלכליים קשים מנשוא. תפיסת הביטחון וההגנה שלאחר מלחמת ששת הימים לא התאימה לחלוטין לאחיזה קבועה במרחב שהיה גדול פי שניים ויותר מזה שלפני המלחמה. התוצאה - לפני מלחמת ששת הימים היה לישראל עומק אסטרטגי שהתאים לפוטנציאל הצבאי והכלכלי שלה ולאחריה היה לה לא יותר מעומק וירטואלי.

תפריט נגישות