חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

מבט מבס”א

בכירים בממשל בוושינגטון הצהירו לאחרונה כי הסנקציות שהוטלו על הרפובליקה האסלאמית נועדו לשנות באופן מהותי את דרכי התנהגותה. ברם, הצהרה זו אינה עולה בקנה אחד עם מתן הפטור לשמונה המדינות, בדגש על סין והודו, המהוות את הנתח העיקרי של ייצוא הנפט האיראני. החלטת הממשל בוושינגטון משקפת, בין השאר, את הרצון להימנע מטלטלה במחירי הנפט העולמיים וגישה פרגמטית, המאפשרת יכולת תמרון עם מדינות שאינן מוכנות לעצור באופן מיידי את רכישת הנפט האיראני. עם זאת ראוי לזכור, כי ההחלטה מתפרשת באיראן כנקודת חולשה ואף כהישג למדיניות החוץ האיראנית.
השיח אחרי כל הסדרה או הפסקת אש נוטה להציב במוקד את "אובדן ההרתעה". תגובתו של חמאס בעוצמתו המתריסה מעלה את השאלה מדוע הנהגת חמאס שכנראה אינה מעוניינת במלחמה, מרשה לעצמה להעז בהסלמה כזו, בהתהלכות ללא מורא על סף המלחמה? מן הצד הישראלי, מתבקש הסבר מה מונע מממשלת ישראל מהוראה לצה"ל להכריע את איום החמאס.
לתוצאות הבחירות האחרונות לקונגרס יש השלכות על יחסי ארה"ב- ישראל לטווחים קצרים וארוכים. בטווחים הקצרים, לא יהיו הרבה שינויים משמעותיים למעט היכולת של בית הנבחרים הדמוקרטי להקשות על טראמפ להעביר חקיקה, תוכניות ותקציבים המועדפים עליו. אבל לשינויים דמוגרפיים בחברה האמריקנית, שבאו חלקית לידי ביטוי בתוצאות האחרונות, יכולות להיות השפעות מזיקות על יחסי ארה"ב-ישראל ויש להיערך כדי להתמודד איתן. 
יש קשר הדוק בין הסנקציות החדשות על איראן עליהן צפוי הנשיא טראמפ להכריז לבין בחירות אמצע הקדנציה לקונגרס. ארה"ב מקווה שעול הסנקציות יאיים על משטר האייתוללות ויביא למשא ומתן על הסכם גרעין חדש. האיראנים חוששים מההשלכות ההרסניות של הסנקציות הצפויות, אבל מקווים להפסד רפובליקני בבחירות אמצע הקדנציה. כפי שאיראן מייחלת לניצחון הדמוקרטים, ישראל מעוניינת בניצחון הרפובליקנים שיאפשר את המשך הלחץ על איראן ואת המהלכים הפרו-ישראליים של טראמפ.
הטענה כי הרצח בפיטסבורג הוא תוצר של שיח רפובליקני בסוגיות הגירה ואזרחות היא פוליטיזציה פופוליסטית המנסה לרתום את הטראומה לטובת הדרת עמדות שמרניות מן המרחב הציבורי. אין לקשור אלימות לשיח. רצח אנטישמי אינו מונע מעמדות לגיטימיות של ממשל מכהן אלא, לצערנו, משילוב של אלימות ושנאת יהודים – שילוב שהיה קיים הרבה לפני היווסדה של ארה"ב. בדומה לדיון סביב פגיעות מיניות ואלימות מינית – קשירת המעשים לאווירה ליבראלית ומתירנית הנה עוול לקורבנות וסיכול יכולת המניעה העתידית.
החייל הירדני אחמד מוסא דקאסמה, רוצח התלמידות הישראליות בנהריים השתחרר מהכלא לאחר שריצה 20 שנות מאסר. שמו של דקאסמה עלה לכותרות בימים האחרונים לאחר שפרסם סדרת פוסטים המעודדים רצח יהודים וביצוע פיגועים בישראל. בעקבות הסערה שעוררה פעילותו של דקאסמה אמר המחבל כי הוא פועל על פי החוק הירדני וככל הנראה הוא התבסס על התוספת לחוק ביטחון המדינה מ 2013. כדאי שישראל תדרוש מירדן לבטל לאלתר את התוספת לחוק ותתבע מהשלטונות שם לעצור את המחבל המשוחרר דקאסמה.
בתקופה זו אנחנו מציינים 45 שנה למלחמת יום כיפור. מלחמת יום כיפור מראה בבירור מה יעיל יותר- וויתורים, מחוות והסדרה, לעומת ענישה צבאית והכאבה לאויב. ישראל השיגה בחזית הסורית כמעט את אותו הדבר כמו בחזית המצרית אך ללא וויתורים וללא חתימה על הסכם שלום. הוא הדין בעזה. רק סבב לחימה רביעי יכול להביא את החמאס להכרה שלא כדאי להמשיך במאבק האלים נגד ישראל.
אין עוררין שהיישוב הבדואי ח’אן אחמר - על כביש ירושלים - ים המלח - נבנה באורח בלתי חוקי. אולם ההחלטה, בגיבוי ביהמ"ש העליון, להעתקת תושבי היישוב ממקומו ולהריסת בתיו, מבטאת במניעיה מאבק אסטרטגי משמעותי פי כמה מעצם הכורח הריבוני למימוש שלטון החוק.
פסק ההלכה של מופתי פלסטין לפיו כל פליט המקבל פיצוי כספי בגין אדמתו הוא בחזקת כופר המסייע לאויבי האסלאם מייצג קו עקרוני ועקבי של הרשות הפלסטינית מיום כינונה המצביע על חתירתה להנצחת "בעיית הפליטים" וחוסר עניינה המוחלט בפתרון הסכסוך. על ישראל לפיכך לעשות כמיטב יכולתה להחדרת נתונים ועובדות אלה לתודעת הקהילייה הבינלאומית, שכן רק התפכחות כוללת ממצג השווא הפלסטיני עשויה לקדם השגת הסדר מדיני.

תפריט נגישות